משפחת טלר

במרכז התמונה יושב הסבא-רבא אריה לייב, אביה של מרים-צירל. בשני צדדיו יושבים חתנו ובתו: השו"ב ישראל  ואשתו מרים צירל. עומדות שלושת בנותיהם. משמאל לימין יהודית (טלר) גולדה וחיה-בתיה. יושב בן הזקונים שמואל מחזיק בכינור. הבן הגדול משה כבר נמצא בוונסואלה.  מרים-צירל ישראל וחיה-בתיה הי"ד נרצחו בשואה. התמונה נשלחה לבן הבכור משה באיגרת ברכה לראש השנה. לפני תרצ"ב (שנת עלייתה של יהודית תקציר תולדות יהודית (לבית שכטר) וצבי טלר- ראו הרחבה בהמשך הדף צבי: נולד בראדוביץ, בוקובינה, כ"א שבט תרע"א - 1911.   בשנת 1927, בהיותו בן 16, החל לפעול במסגרת "צעירי המזרחי". בשנת 1929  עבר לצ'רנוביץ, להכשרה.  בשנת 1930 עלה ארצה עם סרטפיקט, והצטרף לקבוצת שח"ל.  יהודית נולדה בקלישקוויץ ב - 25.5.1908.   במלחמת-העולם-הראשונה, משפחתה גורשה לחוטין, ואחרי המלחמה חזרו לקלישקוויץ.  הבית היה דתי-ציוני. סבא של יהודית עלה ארצה בזקנותו, וקבור בהר-הזיתים.  לאחר סיום לימודיה בביה"ס - יהודית החלה ללמוד חקלאות, וסידרה לה גינה ליד הבית, ליישם מה שלמדה.  בתאריך 1.4.1932, היא עלתה ארצה כתיירת למכביה (יחד עם חנוך וזהבה?), והצטרפה לקבוצת-שח"ל.  בשחל פגשה את צבי. הזוג נישא בתאריך ז' תשרי תרצ"ד 27.9.1933 , בתחילה הם שכרו חדר ברחובות, אך באותה שנה עלו בין עשרת הראשונים לכפר-הרא"ה, ושם חיו כל ימיהם. יהודית נפטרה בט' שבט תשנ"ב. צבי נפטר בתאריך י"ד אדר תשס"ג . .
רישום התנאים לקראת החתונה	תעודת הנישואין של צבי ויהודית	הכתובה של צבי ויהודית טלר
ישראל שכטר גורף שלג בפתח הבית	ישראל וציריל שכטר בפתח בית גרשטיין ראשונה מימין הבתחיה-בתיה ובתה בידי הסבתא	מאחור: צבי ויהודית יושבים: ישראל וציריל בינהם מרים קדימה: קרובת משפחה - שורה (מראשון לציון)
ישראל שכטר	מכתב שכתב ישראל שכטר אחרי התמונה	הקדשה שכתב ישראל שכטר אחרי התמונה
צבי ויהודית טלר בביקור בקלישקוביץ 1937 מרים טלר-רבינא בידי הסבתא ע"י הסבא ישראל	משה שכטר עם יהודית טלר אחותו בביקור בכפר הרואה כהכנה לעלייתו ארצה	מרים ויהושע טלר עם הדוד משה שכטר
סלילת כביש	מרים ויהודית טלר	צבי על הסוס
בשח"ל	צבי ויהודית	עם הסוסים
יהודית טלר בשעת כביסה	צבי	בלול של משפחת טלר
לאה יורב ומרים טלר בטירת צבי
סבא צבי טלר והנין בר טלר בחתונה של יעל טלר וארנון רונד ספטמבר 2000	צבי על הטרקטור בחגיגות ה 50 לכפר הרואה
משפחת טלר בחתונה של עמית ט' אדר ב תשס"ג 13.3.03 לחץ להגדלת התמונה מימין : ארנון יעל (טלר) ושהם רונד, עדינה, דביר מחזיק ביד את ביתו הגדולה נטע, עמית, צבי ז"ל, מיכל (בכרך) אשתו של דביר מחזיקה את אלה, בר בנו של גלעד, יהושע, שרון (גולדנברג) אשתו של גלעד מחזיקה את חגי, גלעד מחזיק את אור.
צבי טלר בחברת משפחה 1983 בבר מצוה בקיבוץ סעד	יהושע ועדינה טלר עם משפחת יורב 1992	בחתונה של עמית

מסיפורי סבא צבי   רשם: גלעד

ילדותי

נולדתי ברדאוץ שברומניה לאבי משה אריה לאמי מרים לבית קיסמן. אני השני במשפחה. אחי הבכור זוניו ,אני, גוסטה, וקלרה.

בהיותי כבן 7 נפטרה אמי מהתקף לב ואבא נשא לאשה את סלובה לבית מער ונולדו לי עוד שני אחים אליעזר וליצו.

במלחמת העולם הראשונה גורשה המשפחה לצ'כיה ואח"כ חזרה לרדאוץ ברומניה.

ביה"ס

למדתי בבית הספר היסודי בעיירה. הלימודים היו ברומנית. מאחר והייתי תלמיד מצטיין המליצו המורים שאמשיך ללמוד בתיכון. מאחר ולמשפחה לא היה כסף למימון הלימודים קרא לי מנהל ביה"ס ואמר:" אתה תלך ללמוד ואני אשלם".

בגיל 9 נוסד סניף הפועל המזרחי שנקרא "צעירי מזרחי". אבי הכניס אותי לשם ,וכאן התחילה הפעילות הציונית שלי. בן 17  עברתי לצרנוביץ לעבוד והמשכתי ללכת לסניף של הפועל המזרחי. שם פגשתי את בוייאר, דרמר וסלומון.

עליה

בשנת 1930 קבלה התנועה בצרנוביץ סרטפיקט אחד לכל חבריה ואני זכיתי בו , מפני שלא היו מועמדים נוספים אחרים. הגעתי באניה "ידציה" שהיתה אונית משא לכן עגנה רחוק מהחוף. העבירו אותנו ספנים ערבים על גבם עד החוף.

בשח"ל הייתי עם הקבוצה שלש שנים כשעיקר הקושי היה להשיג עבודה לחברי הקבוצה שגדלה מ 5 אנשים ל 15. ברחובות פגשתי לראשונה את עמנואל זכרין שהיה מנהל עבודה בפרדס של 45 דונם וקיבלתי אצלו עבודה. עבדתי גם אצל אבא של נחמה דיסקין שהיה בעל פרדסים ברחובות.

נסיעה לחיפה

יום אחד שמענו בקבוצה (שח"ל) שמנחם דרמר עומד להגיע. טובה בר אוריין לבית אויגן ( סבתא של גונן וגינת) ואני הכרנו עוד מראדוץ ושנינו הכרנו את מנחם ולכן החלטנו לנסוע לחיפה ולקבל את פניו. הלכנו ברגל מרחובות לתל אביב , משם בטרמפ על עגלה הגענו לכפר סבא ,ומכפר סבא נסענו ברכת לזכרון יעקב. ירד הלילה ורצינו מקום לישון. ידעתי שיש בזכרון אחד שהוא מהפועל המזרחי, דפקתי על דלתו אך הוא גרש אותנו החוצה ונאלצנו לישון בגן המושבה.

בבוקר עצרנו טרמפ ונסענו לבת גלים, דפקנו על דלת – פתח לנו אפנדי ערבי, בקשנו להתרחץ והוא נתן לנו לכל אחד מאתנו מגבת וכשסיימנו חכתה לנו ארוחת מלכים.

הגענו לחיפה , שם פגשנו את מנחם דרמר עם אשה ש"נישאה" לו בנישואין פיקטיביים כדי לנצל את הסרטפיקט שלו, וכולנו חזרנו לרחובות.

בינתיים פנה אלי אברהם קסטנבאום לארגן קבוצת אנשים שתעלה למשבצת שיוחדה לפועל המזרחי בעמק חפר.

חתונה

בז' בתשרי תרצ"ד התחתנו יהודית ואני בפתח תקוה, לאחר היכרות בקבוצת שח"ל. בזמן החופה הגיע אברהם קסטנבאום והודיע לי שהמשבצת בואדי חוארית אושרה.

  כפר יעבץ

לאחר שעזבתי את הקבוצה עבדתי כ חצי שנה בכפר יעבץ בנטיעות פרדסים כשמנהל העבודה שלי היה אביו של אריק שרון שהיה אגרונום.

בפר יעבץ הייתי עם וגנר (אבא של אלה ולרשטיין), סלומון בן ארי, ההורים של פנינה אייזיג, ויוסף זילברברג אבא של עדנה רז מחיבת ציון.

מסיפורי סבתא יהודית   רשם: גלעד

נולדתי בקלישקוביץ שברומניה. היום אוקראינה ב25.05.1908 לאבא ישראל ולאמא צריל שכטר. היינו 5 ילדים – משה, בתיה, יהודית, גולדה, ושמואל.

במלחמת העולם הראשונה 1914 גרשו אותנו לעיר חוטין. לאחר המלחמה חזרנו לקלישקוביץ ואז התחלתי ללמוד בבית ספר רומני – ממשלתי. למדתי עד 1924.

הבית היה חסידי עם זה גם ציוני. שמענו על ארץ ישראל דברנו עליה , הייתה לנו קופסא כחולה  ( קופסאת קק"ל )

אבא שהיה ציוני דחף מאד לעליה וחלם עליה ובזכותו התחלתי לחשוב על הכשרה. לא היתה הכשרה בכפר שלנו ולא שמענו על הכשרה דתית. בנתיים כדי להיות מוכנה גידלתי בחלקה שליד הבית סלק סוכר. בכפר לידנו היה בית חרושת שיצר סוכר מסלק סוכר ולכן בא לי הרעיון.

משה אחי היה בגיל צבא ופחדו שיתגייס, אספו כסף והא עלה ארצה בשנת 1926.

סבא של אמא שלי צירל עלה לארץ לפני מותו וקבור בהר הזיתים.

חנוך יורב בן דודי שגר בקלישקוביץ נסע ללמוד בישיבה בצרנוביץ שהיתה עיר גדולה בבוקבינה. שם היה גם סניף של הפועל המזרחי. הוא חזר לכפר וסיפר על הכשרה בכפר קומרוב שליד צרנוביץ, הכשרה דתית שגם אחותו שלמדה להיות גננת הלכה לשם, הכשרה של תורה ועבודה. בהכשרה זו היה גם מנחם דרמר. באותה תקופה היו מעט סרטפיקטים ונתנו סרטפיקט רק לזוג, כך שמנחם דרמר כשקיבל לקח איתו אשה. בהכשרה שמעתי ששנה לפני כן היו שלושה אנשים. טלר (סבא), סולומון ואולי וגנר (אבא של אלה ולרשטיין).

כשגמרתי את ההכשרה ורציתי לעלות לארץ ישראל לא היו סרטפיקטים ואז היתה שמועה שישנה מכביאדה ואפשר לנסוע איתם אבל חייבים לחזור. אם נותנים לרדת יורדים ונשארים בארץ ,וכך עשיתי. 1.4.1932 הגעתי לתל אביב ,אמרו לי לזרוק את הדרכון הרומני – זרקתי ובאתי לפועל המזרחי ושם ביקשתי שישלחו אותי לרחובות לקבוצת שח"ל ששמה הטוב היה ידוע גם באירופה.

בהכשרה בשח"ל הייתי שנה ועזבתי ביחד עם רבקה דרמר, לא מצא חן בעייני שהתחלופה שם גדולה. היינו שם 4 בנות ו16 בנים שהתחלפו. עבדנו שתינו במשק בית, אך כל הזמן באנו לבקר בקבוצה.

בחג הפסח באתי לקבוצה וסבא צבי שכולם קראו לו טלר ערך את הסדר ואני גנבתי את האפיקומן. לאחר ליל הסדר הוא אמר לי שהוא רוצה לתחתן איתי, הסכמתי בתנאי שיעזוב את הקבוצה.

את ה"תנאים" ערכנו בקבוצה (שח"ל) .משה גרשטיין חבר של סבא ובן דוד שלי היה מצד החתן ומשה טיברג - חבר טוב היה מצד הכלה.

החתונה נערכה בפתח תקוה בה' בתשרי תרצ"ד אצל קרובת משפחה שלי.

באמצע החופה באו לקרוא לסבא לישיבה בנידון ואדי חוארית. אני נסעתי לרחובות והוא נסע לישיבה בתל אביב. שכרנו חדר ברחובות ודרך הועד הפועל בת"א התארגנה קבוצה בשם ארגון ב' לעליה בואדי חוארית. אחרי החגים בשנת 1933 עלינו לואדי חוארית. לא היה כלום, הזמנו צריף בחדרה על מנת לגור בו. גרנו לפני כן תקופת מה בחדרה, כשעלינו על הקרקע הינו רק 3 זוגות. סבא ואני, יוסף ואילזה פויכטונגר, וחנה לאה תנהום בלסני. היתר היו רווקים.

אילזה ילדה לפני את מרים. היא ילדה בבית החולים בעפולה. כשאני הייתי צריכה ללדת את מרים, סבא רכב לרופא בגבעת חייים על מנת להביא וזה קבע שיש עוד זמן. כך היה פעמיים. בפעם השלישית יוסף פויכטונגר הביא רופא מחדרה וזה קבע שצריך לנסוע מיד לעפולה, אך הרכבת כבר נסעה ולכן אי אפשר לנסוע. הוא שלח מיילדת ומרים נולדה בבית, כשחנה לאה בלסני עוזרת למיילדת.

מרים היתה תינוקת קטנה מאד לי לא היה לתת לה אוכל מפני שזמן קודם הייתה לי קדחת ולקחתי חינין. מסרנו את מרים לגבעת חיים שם היתה אשה שילדה והיה לה מספיק לשניים,

עם אבא (יהושע) נהגתי אחרת, היינו בכפר אברהם מיום הכיפורים עד סוכות ואבא נולד בבית החולים בילינסון בפתח תקוה.

בשנת 1937 נסענו צבי אני ומרים לרומניה לקלישקוביץ לבקר את ההורים שלי להראות להם את צבי ואת מרים. היינו שם כחודש ימים.

בשנת 1939 שלחנו לסבא ישראל שבקלישקוביץ סרטפיקט על מנת שיעלה. משה אחי עזר בכסף והוא שלח כסף גם לסרטיפיקט וגם שאנחנו נקנה לו פרדס ובית. הכל היה מאורגן, משה סידר אפילו בן אדם שילווה אותם לנמל קונסטנצה. הם התמהמהו ויומיים לפני שהיו צרכים לעלות פרצה המלחמה (מלחמת העולם השנייה) והם נשארו שם. 

הערה של גלעד: לשאלתי איך נראה הכפר בעיניה כיום בהשוואה לחלומות מאז, סבתא ענתה בסיפוק שהיא רואה פיתוח ויצירה שב"ה ניתן להתברך בהם. הקושי שהיה בתחילה לא היה קושי מעכב. הם ידעו שאלו הם חבלי לידה.

יהודית (שכטר) וצבי טלר

מרים (טלר) (ואברהם גלבר)

    מאיר רבינה

דפנה (גלבר) ומנחם צבי שוורץ

      עינת לאה (שוורץ) ותומר אל-נתן- יהודה, דוד, אלישיב, ידידיה

    עירית שוורץ   

    אסנת בתיה שוורץ

    אביה(נ) שוורץ

    אברהם שמואל שוורץ

    יוסף אור חיים שוורץ

(יהושע טלר ועדינה (שקולניק

גלעד ישראל טלר ושרון  (גולדנברג)

 בר טלר

 אור טלר

 חגי טלר

תמר-יהודית טלר

דביר טלר ומיכל (בכרך)

 נטע  טלר

 אלה טלר

אוהד -שלו טלר

יעל (טלר) וארנון רונד

  שוהם רונד

רועי רונד

עמית  טלר ורעות (אייל)

   שי-צבי טלר

 

	ממכתבי יעקב יוסף גרשטיין
19.11.33 7.7.34 15.5.37	מזל טוב ליהודית וצבי טלר   צבי ויהודית טלר מבקרים בקלישקביץ