משפחת פוליקמן

טרנסניסטריה	מתתיהו וגיטה	פנחס והענדיל	ציפורה לבית פוליקמן ומשה אלקיס
נובוסליצה	פייע פוליקמן ושלום בר שכטר	חיים וחנה	שלום שכנא ורחל

לדמותם של אביגדור ושרה פוליקמן הוריהם של פנחס,מתתיהו,שלום שכנא,חיים,ציפורה ופייע אסתר

 

	תמונת חתונה שצולמה בנובוסליץ  בר"ח חשוון תרצ"ד (20.10.1933) . ( למיטב ידיעתנו, התמונה נמצאת כיום בידיו של  של יצחק פוליקמן – בן דודה של הכלה,  ובידי שולמית בן-שלום  - בתה). זיהוי חלק מן הנוכחים:   הכלה – לאה פוליקמן (בת פנחס והענדיל).  החתן – עזרא בן-שלום.  לצד החתן: אמה של הכלה - הענדיל,   בת דודה של הכלה  שלימה (בתה של פרידה פןליקמן-ווקסלמן), דודתה  של הכלה  – ציפורה פוליקמן-אלקיס,  דודתה של הכלה -  גיטה  (אשתו של מתיתיהו פוליקמן).   בשורה השניה עומדות בנות דודות של הכלה:  ראשונה מימין – לאה אלקיס ,  שלישית מימין – חוה אלקיס.
תמונת-החתונה של לאה בת משה-יהודה  וציפורה פוליקמן-אלקיס  עם ישראל גרשטיין, בנובוסליצה, ר"ח חשוון תרצ"ה (10.10.1934).  רוב הנוכחים הם ממשפחת אלקיס. ליד הכלה יושבת אמה – ציפורה פוליקמן-אלקיס.   בבשורה השניה מלמעלה, עומדת ראשונה משמאל – חנה, אשתו של חיים פוליקמן. לזיהוי שאר הנוכחים בתמונה – עבור לדף אלקיס. זיהוי של כל הנוכחים - לחץ כאן	הרבי מבויאן – משפחות פוליקמן וגרשטיין  היו מחסידיו.	הקלויז של הבויאנר בצרנוביץ  צילם שלמה אלקיס 2006
עץ יוחסין   יורב-גרשטיין-שכטר-אלקיס-פוליקמן כדאי להגדיל את התמונה ע"י לחיצה על מקש F11 לקבלת תרשים מפורט בצורת קובץ word	לאילן היוחסין המפורט של צאצאי משפחת פוליקמן ומשפחת משה יהודה וציפורה אלקיס מגיע עד זמנו של הבעש"ט הורדת קובץ word ראה גם בהמשך דף זה	ציפורה פוליקמן - אלקיס ובעלה משה יהודה אלקיס
המצבה של אביגדור פוליקמן בקידמה משמאל	המצבה של אביגדור פוליקמן בנובוסליצה הכיתוב על גבי המצבה פ.נ איש חשוב ר אביגדור בר. ברוך נ(נפטר) טו מרחשון תרפב ת.נ.צ.ב.ה	שרה המל מחפשת בין המצבות בבית העלמין בנובוסליצה אייר תשס"ו
חזית בית הכנסת לקדושי נובוסליצה	הנצחה לילדי משפחת פוליקמן ורעיותיהם בבית כנסת לקדושי נובוסליצה שיכון פקר, רחוב המרי. רמת השרון

אביגדור ושרה-דבורה (פרלמוטר) פוליקמן

ההורים של אביגדור פוליקמן: ברוך בן מרדכי וסאסיא (  ) פוליקמן.

ילדיהם של אביגדור ושרה-דבורה: פנחס, מתתיהו, שלום-שכנא, חיים, ציפורה, פייע-אסתר.

אביגדור פוליקמן נפטר בטו חשון תרפ"ב 1921. אשתו שרה נפטרה ב - 1937. רבים מצאצאיהם קרויים על שמם.למשל:שרה המל וכן שרה-דבורה שכטר-לקס נקראות על שמה של שרה.אביגדור אלקיס בנם של משה וציפורה נקרא על שם סבו וכך נמשכים השמות במשפחה.  

משפחת פוליקמן   

משפחת פוליקמן השתייכה לחסידי בויאן  בנובוסליצה . הבנים הצטיינו כבעלי-תפילה, כגומלי-חסדים וכעוסקים בצרכי-ציבור באמונה, כפי שיפורט בהמשך. פרטים רבים שיובאו להלן, נלקטו מתוך מאמריהם  של אברהם-אבא פוליקמן , חיים שטיינברג, ועוד, שהופיעו בספר-נובוסליצה" שיצא לאור בשנת 1983 בהוצאת ארגון יוצאי נובוסליצה בישראל.

סיפורנו מתחיל באבי-המשפחה אביגדור פוליקמן ואשתו  שרה-דבורה, כפי שסופר על-ידי נכדם, אברהם-אבא בן פנחס.  אביגדור בן ברוך בן מרדכי וסאסיא, נולד בעיר סולובקוביץ  ושרה-דבורה  נולדה בעיר קמניץ-פודולסק, שניהם  בפלך פודוליה שבאוקראינה, אך במשך רוב חייהם  גרו בעיר נובוסליצה שבבסרביה. היו להם  ארבעה בנים: פנחס, מתתיהו, שלום-שכנא וחיים,  ושתי בנות: ציפורה ופייע (פועה-אסתר).  אביגדור, שהשתייך לחסידי-בויאן בעירו, לא עבד לפרנסתו, כי עסק כל ימיו בלימוד תורה ובימים-הנוראים היה עובר-לפני-התיבה בבית-הכנסת של חסידי סדיגורא.  אשתו, שרה, בנוסף על גידול הילדים והשגחה על הבית – עסקה במסחר בקמח, לפרנסת בני-ביתה.  אביגדור נפטר בשיבה טובה בשנת 1921, ושרה-דבורה נפטרה בשנת 1936.

בניהם של אביגדור ושרה-דבורה הצטיינו גם הם כבעלי-תפילה, כגומלי-חסדים וכעוסקים בצרכי-הציבור.

 פנחס -  נשא לאשה את הניה-הנדל (סדובניק). היה מראשי- הקהילה בעירו.   נולדו להם שבעה ילדים: בנם שלמה נפטר בצעירותו.    בנם ברוך עלה ארצה – חזר לנובוסליצה – גורש לסיביר על-ידי הרוסים – ועלה שוב ארצה עם משפחתו  בשנת 1973.  בנם אברהם-אבא עלה ארצה עם אשתו. נולדו להם שלושה ילדים ואחד מהם (שלמה) נפל בגליל במלחמת השחרור. בתם פרידה עם בעלה ושתי בנות גורשו לסיביר על-ידי הרוסים, ולאחר השחרור משם עלו ארצה, והנכדה  חנה -  גורשה לטרנסניסטריה על-ידי הרומנים ונספתה בברשאד.  בתם לאה  עלתה עוד לפני מלחמת-העולם עם בעלה עזרא, ונוןלדו להם בת ובן.  בנם שאול עלה גם הוא עם אשתו פולה, ולהם שלושה בנים,  כאשר הנכד ישעיהו –נפל במלחמת-השחרור בדרום.   פנחס והנדל נרצחו על-ידי הרומנים, שטבחו ביהודי נובוסליצה בשנת 1941.

מתיתיהו -  נשא לאשה את גיטה.  הוא חי ממסחר, ועסק גם בצרכי הציבור.  לא היו להם ילדים.  מתיתיהו וגיטה גורשו עם יהודי נובוסליצה לטרנסניסטריה, ונספו בקורשינובקה 1941. 

שלום-שכנא  נישא לרחל, והשתקע בקישינב. נולדו להם ששה ילדים. ילדיהם  עלו ארצה, והקימו כאן משפחות, ולהם צאצאים רבים.   עם כניסת הרומנים לקישינב – נספו שלום-שכנא ורחל בפוגרום, בשנת 1941.

חיים  נישא לחנה.  הוא היה חזן מעולה, ועסק גם בענייני הציבור.  לחיים וחנה לא היו ילדים.  הם גורשו לטרנסניסטריה על-ידי הרומנים עם יהודי נובוסליצה, ושם מצאו את מותם 1941.  

ציפורה -   ראה בדף אלקיס.

פייע- (פועה-אסתר) -  פייע נישאה לשלום-בר שכטר.  נולדו להם שמונה בנים. בנם שמואל – נרצח על-ידי רומני במלחמת-העולם.  בנם משה – עלה ארצה,  ונפל במלחמת-השחרור בהגנה על כפר-עציון.  בנם צבי -  היה בזמן המלחמה ברומניה, ניצל, ועלה אחרי המלחמה עם אשתו ושתי בנותיו, וזכה לצאצאים רבים.  פייע ושלום-בר עם חמישה בנים – גורשו לטרנסניסטריה עם יהודי נובוסליצה, ומצאו את מותם בדרך ובקרושינובקה 1941.

ה' יקום את דמם של הנספים על קידוש-השם!

---------------------------------------------------------------------------------------------------------- 

שורשים – אביגדור ושרה פוליקמן  / נכתב ע"י הנכד אברהם-אבא פוליקמן

אחד מיקירי קרתא מהחסידים הראשונים, שומרי חומות היהדות בעירנו, היה ראש משפחתנו סבי רבי אביגדור ז"ל, בר' ברוך, בר' מרדכי, בר' יואל, נצר מגזע תרשישים, מצאצאיו של הרב הצדיק והקדוש, רבי שמשון מאוסטרופולי בעל הקבלה, שנהרג בימי חלמניצקי.

נולד בעיירה סולופקוביץ  אשר בפלך פודוליה, משם הגיע לעירנו.

הסבתא שרה הצדקת ז"ל , מוצאה מהצדיק רבי חיים מסוטונוב מפודוליה.

הייתה ילידת קמניץ פודולסק וגדלה בבית דודה – רבי יעקב,  אחי אמה. חסר בנים היה האיש ולכן אימץ אותה לו לבת. וכשהגיעה השעה להתחתן התנה תנאי עם החתן שעליו לגור בנובוסליצה. הדוד העשיר, הנשוא פנים והבעל בעמיו רבי יעקב עסקיו פרצו וגדלו והיה מחשובי חסידי הצדיק רבי אברהם-יעקב זצ"ל מסדיגורא.

 היא ניהלה את מסחרה בשוק במכירת קמח, כדי לפרנס את בני ביתה וגם בהנהלת משק הבית ובגידול הילדים. היא הייתה אשת חיל בכל המובנים.

הסבא לא הכיר כמעט צורת מטבע, כי שעתו וחייו קדושים היו לד'. היה איש תם וישר וענו גדול. התנהגותו ומידותיו הנעלות הרחיקו אותו מהרחוב החילוני. כל ימי חייו בילה בין כותלי בית הכנסת, בתפילה ובלימודי קודש.

במשך חמישים שנה ויותר, עבר לפני התיבה בתור שליח ציבור לימים הנוראים בלבד, בבית הכנסת דחסידי סדיגורא. תפילתו הייתה מלאה חמימות והתלהבות נפשית שנסכה מתיקות בלב שומעיו. כולם התפלאו ושאלו: מנין לגוף הצנום והחלש הזה מתעניות ותפילות, כוחות עצומים כאלו ששוברים לבבות ומחזירים אנשים לתשובה?!

בניו הטובים, הישרים והחסידים שהיו בעלי קומה ובעלי צורה, סוחרים אמידים שהצטיינו גם כן בנועם שירתם בתפילה ובזימרה, היו לו לעזר לעת זיקנתו, בשעת עומדו בתפילתו בפני הקהל הקדוש – וכוחו בל איתו. מתפללי בית הכנסת לא רצו בשום אופן לוותר על תפילתו ולהחליפו באחר והאמינו בצידקתו. הסבא ז"ל נפטר בשיבה טובה בנובוסליץ בשנת תרפ"ב.

בניו: האבא פנחס, שלום, מתתיהו וחיים-ברוך ונשותיהם, בנותיו: ציפורה ופועה ובעליהן נהרגו על קידוש השם על ידי הרומנים ימח שמם וזכרם!

שלושה נכדיו: שלמה בן אברהם אבא, ישעיהו בן שאול ומשה בן שלום דב, נהרגו על קוממיות ארצנו בתש"ח. שני ניניו : אביגדור ומשה (הנושאים שמו), חשו לעזרת עמנו משה ויין גוייס לגדוד הרביעי של הפלמ"ח  והשתתף בקרבות באזור ירושלים ,הרטוב וכו' ואילו אחיו ויקטור שהיה קצין טנקים בצבא הברזילאי  גוייס לגדוד החמישי של הפלמ"ח ושרת כמפקד מחלקת ג'יפים . ועליהם תפארתנו וגאוותנו.

זכות אבותינו עמדו להם ולשאר הנכדים והנינים, שיצאו בשלום ממלחמת השחרור.

ר' חיים מסאטינוב  

 ר' חיים מסאטינוב היה בנו של ר' יוסף מיאמפולה ונכדו של המגיד מזאלטשוב ר' יחיאל מיכל.

נולד בסוף המאה השמונה עשרה, בערך בשנת 1780.

סבו ר' יחיאל מיכל נולד בברודי היה מתלמידיו של הבעש"ט ושל המגיד ממזריטש. אדמו"ר נערץ לרבים מתלמידיו ובני דורו.ביחד עם ר' אלימלך מליז'נסק היה ממפיצי החסידות בגליציה. בעקבות הרדיפות על החסידות ברח לפלך וואהלין וכיהן ברבנות בערים קלקי ויאמפולה.

ר' חיים התגורר בעיר סאטינוב באוקראינה עם אשתו היא בתו של האדמו"ר ר' מרדכי מנסכיז שהיה תלמידו של ר' יחיאל מיכל (הסב).

זכה ר' חיים ששנים מבניו הקימו בעצמם שושלות של אדמורו"ת באוקראינה ובוקובינה.

ילדיו שנודעו לנו :

1-     ר' משה. בנו (נכדו של ר' חיים) ר' יחיאל מיכל מגלינא היה אדמו"ר שמעריציו העידו עליו שהוא "מנוטרי הברית". ר' יחיאל נפטר בשנת תרכ"ז.

2-     ר' יואל מוסקוביץ מש"ץ. היה מהאדמו"רים הראשונים בבוקבינה והשפעתו בחבל ארץ זה היתה

     רבה. נפטר בשנת תר"מ.

3-     בת – היתה נשואה לר' יצחק גדליהו אב"ד סלאוויטה.

שאר ילדיו אינם מוזכרים. (הנשים אינן מוזכרות בשושלות החסידות).

 נכדתו(?) שרה דבורה נולדה בקאמניץ פודולסק  בערך בשנת 1840והתייתמה משני הוריה בגיל צעיר. אומצה ע"י דודה יעקב בעירה נובוסליץ ושם התחתנה עם אביגדור לבית פוליקמן.

לאה יורב הינה נכדתה של שרה דבורה וקראה את שם בתה בשמה של שרה סבתה.

 שושלת האדמו"רים משץ ממשיכה עד ימינו בישראל.

 ר' ישראל מרז'ין אביהם של מייסדי שושלות האדמו"רים מסדיגורא ובויאן הוא נינו המגיד ממזריטש מורו של ר' יחיאל מיכל מזאלטשוב. ר' מנחם נחום מטשרנוביץ נינו של ר' ישראל מרז'ין הוא האדמו"ר מבויאן שיעקב יוסף הינו מחסידיו.

סיפורה של משפחת פוליקמן בסולובקוביץ

(נמסר על-ידי אינה צ'צ'קה – מאשדוד.  כותבת דפי-עד לאנשי סולובקוביץ.  דצמבר 2004)

תרגום מרוסית: מירי לסובוי - סעד

על אביגדור אינני יודעת כלום, ובכלל על המשפחה אינני יודעת הרבה, כי האבא שלהם לא היה מקומי – הוא בא ממקום אחר.

   (תוספת של שרה המל: בהחלט נראה לי, שאלה היו בני משפחתו של אביגדור פוליקמן.  אין רבים אחרים הנושאים את השם פוליקמן. אולי הם היו בני-אח שלו.   גם הסבתא סוסיא!  שמה של האמא של אביגדור פוליקמן היה סוסיא ).

אני נולדתי בסולובקוביץ, אבל גורשתי משם לפני הסוף של יהודי העיר. בזמן המלחמה הייתי בטשקנט.    יש לי חברה בשם חנה – שגרה בבאר-שבע, גם היא ילידת סולובקוביץ,  והיא עבדה שם כמנהלת במשרד-הדרכונים, לכן היא זוכרת הרבה שמות של יהודי העיר. גם היא עזבה את העיר לפני הסוף, וגרה בעיר אחרת, במחוז חמלניצקיה. עכשיו טלפנתי אליה, וביחד ניסינו לזכור את המשפחה. 

היא זוכרת שלושה בנים למשפחת פוליקמן: משה, סנדר ופיניה.  סנדר נולד בסולובקוביץ בשנת 1916.  הוא היה נשוי.  פיניה נולד בסולובקוביץ בשנת 1927.  הוא היה רווק.  והיה להם עוד אח בשם משה. הוא היה ראש-הקהילה.  בשנת 1941, בחודש יולי, הוא גורש מסולובקוביץ עם אשה בהריון בשם ינטה. היא ילדה בת וקראה לה סוניה, על שם הסבתא – סוסיא.  משה גוייס לצבא הרוסי, ונהרג במלחמה.  אשתו כבר נפטרה, אבל סוניה התחתנה וילדה בן, שהתחתן עם אשה רוסיה, והם גרים בעיר ז'פורוז'יה.  סוניה אפילו עלתה לישראל יחד עם הבן, וגרו בבאר-שבע, אבל הם לא נקלטו וחזרו לאוקראינה.

 על סופם של יהודי סולובקוביץ:  הגרמנים הגיעו לסולובקוביץ  מיד בתחילת המלחמה, ואספו את כל היהודים לגטו.  ביולי 1942,  אספו את כל חפצי-הערך של היהודים: תכשיטים, כלי-כסף וזהב וכו',  ואחר-כך הודיעו לכל היהודים לבוא לאסיפה. אי-אפשר היה להתחמק מזה, כי השוטרים המקומיים הכירו את כולם, והיו רואים מיד מי חסר.   הכניסו את כל היהודים למרתף גדול, של משרד-הגיוס של העיר.  זה היה בית גדול, אבל בכל-זאת היו במרתף כל-כך הרבה אנשים בצפיפות גדולה, שלא היה בו אויר לנשום.  החלונות היו מצופים ברשת מאד עבה, ופנו לכוון הכביש.  כל מי שעבר שם בחוץ ראה את האד שיוצא מן החלונות – כמו אדים מרכבת-קיטור. כל-כך חם היה שם! היו איכרים שניסו לשפוך לשם מים כדי לקרר – אבל זה לא עזר.  הרבה יהודים נפטרו שם מרעב ומחוסר-אויר.

אחר-כך, בחודש אוגוסט במשך ארבעה ימים מהראשון ועד הרביעי – הרגו את אלה שנשארו בחיים.   לקחו אותם לקרחת-יער במרחק כ – 3 ק"מ מהעיר, במקום נמוך ולח, שם חפרו שלושה בורות גדולים, לשמש קברים-המוניים.  העמידו את היהודים ליד הבורות.  הגרמנים עמדו והסתכלו, והשוטרים העמידו אותם בקצה הבור וירו בהם... לפעמים האנשים בעצמם קפצו לתוך הבור. 

ככה, במשך 4 ימים, הרגו את כולם.  רק שני אנשים ניצלו:  לאיש קוראים אהרון, ולאשתו: בת-שבע.  הם נפלו לתוך הבור, אבל לא נפגעו מהיריות.  ולמרות שנזרקה עליהם אדמה – הם הצליחו לצאת בלילה מן הבור.  אבל כל ילדיהם, הורים וקרובים – נשארו שם...

בשנת 1988, אני וחנה ביקרנו במקום.  ראינו מצבת-זכרון, עליה כתוב: " בין 1  - 4 באוגוסט 1942, כל יהודי סולובקוביץ נהרגו פה על-ידי הפשיסטים" . התברר, שבמשך הרבה שנים, היהודים שנשארו בחיים מאנשי סולובקוביץ, דרשו מהעיריה שתקים מצבת-שיש שחור, עד שבסוף העיריה נתנה כסף כדי להקים את המצבה.

אני וחנה החלטנו להנציח את יהודי סולובקוביץ, ורשמנו 150 דפי-עד, לכל מי שזכרנו את שמו.

אינה צ'צ'קה

התקווה 6/37  כניסה א'

אשדוד 77457