|
אברהם ושרה שכטר - שלומית טפלא
משפחת שכטר | ישראל ומרים שכטר | משה ורבקה שכטר | משפחת עוקד | |
טרנסניסטריה | יעקב יוסף ורבקה מירל | משפחת טלר | בתיה (שכטר) וברוך אלקיס |
אברהם שכטר נולד בחוטין רומניה 1.1.1914
נפטר בחיפה יח' שבט תשס"ב 31.1.2002
צאצאים של משפחת שכטר, לצעירים נוספו תאריכי לידה
סיפורם
של אברהם ושרה שכטר כפי שספרו לנכדתם רעיה (בתה
של שלומית) לעבודת שורשים.
אברהם
שכטר:
נולד
ב- 1.1.1914
באמצע החורף.
בעיר
חוטין ברומניה.
לאב
מתתיהו שכטר (חוטין)
לאם
פיגה (גליציה – פולין)
בעיר
חוטין מצב היהודים היה רע, האם פיגה הייתה
דואגת למשפחות העניות בכל יום שבו אפו חלות
לשבת שלחה פיגה את אברהם ואחיו שלמה לחלק את
דברי המאפה שלה בין המשפחות העניות.
כשהיה
סבא בן 7 הוא נכנס לביה"ס "תרבות"
- בית ספר שהלימודים בו התנהלו בעברית
בלבד והיה מוכר ע"י השלטונות: סבא גם למד ב"חדר"
לפי רצון אביו.
כשהיה
סבא בן 13 נרשם ל"ישיבה" בעיירה ויז'ניצה
הרחוקה מחוטין כ—250 ק"מ. באותו הזמן התחבורה
הייתה לא מפותחת לכן היה על סבא לנסוע מחוטין
לצ'רנוביץ לבלות שם את הלילה ולמחרת להמשיך
לויזניצה. בהיותו בצ'רנוביץ היה מוכר דברי
מרקחת שאמו הייתה מכינה לו, זאת כדי לממן את
הנסיעות ואת לימודיו.
עד
גיל 18 נהג סבא ללמוד בתקופה של 5 חודשים, אז
לנסוע הביתה לחופשה של חודש ושוב לחזור ללמוד
5 חודשים.
בשנת
1929 כשהחלו המאורעות הורגשה השפעה על קהילות
שונות וביניהן גם קהילת ויזניצה, הקהילה שבה
למד סבא בישיבה. הרב שניהל את הישיבה החליט
לשלוח את תלמידיו להכשרה ברומניה. בין
הנוסעים להכשרה היה גם סבא. ההכשרה התקיימה
ליד ויזניץ אצל פריץ שחכרו היה ידיד טוב של
הרב. מטרת ההכשרה הייתה להרגיל את בחורי
הישיבה לעבודה פיזית לקראת העלייה לארץ.
היות
ולא היו בנות בהכשרה נודבו כמה בנים שלמדו
לבשל (מאשת החוכר). ההכשרה ארכה כחצי שנה,
ולאחר עוד חצי שנה קיבל סבא את הסרטיפיקט
המיוחל.
וכאן
נכנסת סבתא לתמונה. היא שמעה מחברתה שהתחתנה
עם בן דודו של סבי שלסבי יש סרטיפיקט זוגי,
ושלא נמצאה עדיין בת זוג.
במרץ
35 הגיעה סבתא לביתו של סבי והציגה את עצמה
והתעניינה אם אפשר להצטרף לרשיון העלייה תוך
השתתפות במימון הנסיעה לארץ. כדי לעלות לארץ
עם אישור זוגי היה צורך להתחתן ולהציג תעודת
נישואין, חלק מן ה"זוגות" שהורכבו למטרה
זו ערכו נישואין בצורה פיקטיבית –
רק לשם עליה לארץ.
אך
מכיוון שאמו של סבי התעניינה בבחורה הנאה
שנכנסה והציגה עצמה כ"שרה" החליטו לערוך
חתונה אמיתית כדת וכדין.
העלייה
לארץ:
הרשיונות
היו אמורים להגיע לקונסטנצה (נמל בים השחור)
מבוקרשט אך הרשיון של הזוג הטרי, שכטר, לא הגיע.
רק כעבור שבוע של המתנה הגיע הרשיון ועוד
באותו יום עלו אברהם ושרה על האונייה "המלך
קרול" שהפליגה דרך יוון --- אלכסנדריה--- ארץ
ישראל ---- נמל חיפה. ההפלגה ערכה 6 ימים,
ובהגיעם לנמל חיפה עלו על עגלה עם כל מטלטליהם
לכיוון קריית חיים (מקום מגוריה של אחותה של
סבתא שעלתה יחד עם כל המשפחה עוד לפני סבתא).
שרה שכטר לבית כנר:
חוה
עזריאל
שרה
צפורה
נחמן
פנחס
צילה
מרים
1910
1908
1906
1900
1898
1894
נולדה:
5.6.1910
עיר:
נובוסילצה.
ארץ:
רומניה.
לאב:
עזריאל כנר
לאם:
חווה.
סבתא
גמרה בי"ס יסודי בלבד ומיד התפנתה לעבוד
ולעזור למשפחה בתור עוד מקור הכנסה. אביה היה
סוחר ואימה עקרת בית. סבתא הייתה הצעירה
במשפחה ולפניה היו: מרים, צילה, פנחס, נחמן
וציפורה.
סבתא
החלה לעבוד בתור מטפלת לשני ילדים, חינכה אותם
ולימדה אותם עברית. יותר מאוחר פתחה סבתא גן
ילדים שאסף למענה אחד האבות (ראה תמונות).
באותה תקופה לא היה צורך בתעודות בגרות על-כן
הלכה בהיותה בת 16 לסמינר לגננות שנערך בעיר צ'רנוביץ,
ושם למדה את מקצוע הגננות. לאחר שנת לימודים
אחת נסעה סבתא לעיירה קטנה בשם "קלישקביץ"
ושם החלה את עבודתה העתידה כגננת מוסמכת.
באותה תקופה יצא חוק חדש האומר כי על היהודים
בבתי הספר ללמוד על החגים והמועדים. וסבתא
שמשה כמורה למנהגי היהדות (בעירות: אדג'ויד וד'ורו'הו').
בכל יום הייתה מכינה להם חגיגות וכך נטעה בהם
את המודעות למועדים היהודיים.
בשנת
1935 לפני עלותה ארצה עם סבא עזבה סבתא את מקצוע
ההוראה. ובהגיעה ארצה לא המשיכה בו לפי טיעונה:
"צורת החינוך בארץ הייתה שונה מזו שבחו"ל,
יחס התלמידים בארץ למוריהם הוא יחס רע וחסר כל
כבוד".
עבודותיו
הראשונות של סבא לאחר עלייתו ארצה:
1.
במושבה
"מיגדל" –
עבד בחפירת גומות לפרדסו של הלורד MELCHET,
בערך כ- 6 ימים.
2.
עבודתו
השניה החלה לאחר שעברו הוא וסבתא לחדרם
שבחיפה, והיא הייתה סלילת כבישים. הכבישים
שנסללו בצורה ידנית פרצו הרים והיו: הכביש
באחוזה ורח' הגליל שבנוה-שאנן. העבודה הייתה
מפרכת ודרשה כוח רב. היא כללה: סיקול אבנים,
עקירת שורשים, חפירת תעלות, יישור קרקע ועוד.
כל אותן עבודות נעשו בצורה פרימיטיבית וידנית.
סבא עבד בעבודה זו כ3- חדשים ולאחר שקיבל את
שכרו (לאחר המתנה של כ3- חדשים) – 25 ל"י עבר לעבודתו השלישית.
3.
עבודתו
השלישית הייתה בשמן –
עבודה מזדמנת בעיקר סבלות במשמרות בבית הבד.
4.
מאחר
שהיה שפל בביח"ר "שמן" פוטרו עובדים
רבים וביניהם גם סבא, אז הוא עבר לעבודות
זמינות בנמל ואח"כ עבר ל"תלמה".
בשנת 36 אחרי ימי עבודה פיזיים קשים הצטרף
סבא עם קבוצת פועלים מ"שמן"ל הגנה.
בשנת 1936 כאשר פרצו המאורעות,
החליט סבא להצטרף לשורות ההגנה. את המתנדבים
העבירו לעתלית לשם עריכת אימונים. האימונים
כללו: זריקת רימונים, ירי ברובים אנגליים
כבדים (4.5 ק"ג).
לאחר
3-4 ימי עבודה היה נוסע סבא לאחוזה לשמירה עם גג
הפנסיון "בודנהיימר" או על בית הכנסת
בהדר. בשנת 38 עברו מספר חיילים מן ההגנה למשמר האזרחי הבריטי ונקראו
בשם "גפיר". זו הייתה פעולת הסוואה במקרה
שיתפשו עם נשק בעת אימון להגנה. בשנת 48 בעת
מלחמת העצמאות שהה סבא במחנה דוד לשם אימונים.
ובערב יצאה פלוגת המתנדבים למטולה את הדרך עד
לעפולה עשו באוטובוס באורות מלאים, ומעפולה
עד למטולה נסע האוטובוס באיטיות וללא אורות.
באזור עפולה-צפת הבחין סבא בדבר מוזר, שורה
ארוכה של מכוניות הייתה נוסעת לכיוון הנגדי
לכיוון נסיעתם, עם אורות, מסתובבת וחוזרת ללא
אורות לכיוון נסיעתם של אלה. התרגיל בא לרמות
את כוחות קאוקג'י שיישבו על הגבעות, שהמכוניות
נוטשות את הישובים בגליל כדי לעזור לחיפה.
תכסיס נוסף היה לכוחות ההגנה באותם ימים:
ברשותם הייתה אך ורק מרגמה אחת ומאותה מרגמה
ירו בכל מיני אזורים, כך שהערבים חשבו
שברשותנו יש מרגמות רבות.
מקרה:
באחד
הסיורים ליד הגבול (שלא היה מסומן) סטה הג'יפ
לכיוון שטח האויב מבלי ששם לב לכך, כך כאשר
הגיעו לכפר ערבי מסוים הבינו את שקרה. הבחורים
לא איבדו את עשתונותיהם ואמרו בערבית לאנשי
הכפר שיוציאו את כל הנשק משום שכוח ישראלי
גדול בא בעקבותיהם ולא יפגע בתושבים אם יתנו
את הנשק. בכפר היתה המולה רבה כ"כ ואת אותו
הרגע ניצלו הישראלים וברחו משם וחזרו לשטח
ישראל.
איומי
הסרק של כוחות ההגנה הטילו פחד על כוחות קאוקג'י
ואלה ברחו מן הגליל חזרה לתוך גבולותיהם.