English

מפת האתר

צור קשר

 מפתח השמות באתר

מי אנחנו

הצהרת פרטיות

פוליקמן

אלקיס

שכטר

גרשטיין

יורב

דף הבית

משה ומלכה (שהם) יורב

יעקב יוסף ורבקה מירל   מכתבי משה שרשים מלכה בתיה ושלמה לב ארי שלמה ורותי יורב חנה ויענקלה אברמסון

משה -     נולד: בשנת תרס"ח  (1908)

              נפטר:  ל' ניסן תשכ"ט  (1969)

מלכה  -   נולדה: ז' ניסן תרע"ה  (1915)

              נפטרה: כ"ז תשרי תשנ"ט  (1999)

לרשימת צאצאים של משה ומלכה 

moshmalk.jpg (12994 bytes) משה ומלכה א חשון תרצ"ו

מזל טוב לחתונתם כתב יעקב יוסף לקבוצת שחל לחץ כאן

 cofer.jpg (26751 bytes) 1939 תעודה על מתן לכופר הישוב

תמונת המשפחה בשנת תש"ך

dodmoshe.jpg (27272 bytes)

 tira.jpg (14433 bytes) מלכה על גג הטירה 

לידה צופה במשקפת משה שכטר

malca y2.jpg (9033 bytes) moshe g1.jpg (9254 bytes) moshe y1.jpg (12206 bytes)
malca y1.jpg (11537 bytes) my4.jpg (12827 bytes)  

שלשה דורות

 

    

משה , חנה, שפרה

mo+ma.JPG (17014 bytes)

במסיבת בת המצוה של מיכל

התמונות הגדולות הלכו לאיבוד

צריך לסרוק מחדש ולשלוח למשה

בבת המצוה של מיכל

במסיבת בר המצוה של רפאל

     allfam2.jpg (35199 bytes)

תשנ"ט

 

מפגש משפחתי

mazeva Moshe-malca.jpg (39263 bytes)

מלכה ע"י הקבר של סבה בהר הזיתים- אב, תשנ"ח

תרשימי שורשים(קבצי word ) במשפחה של מלכה- הוכנו ע"י שלמה לב ארי

  שמואל משה שגם אילן יוחסין

משפחת ריק שהם שיינזון

פנחס ריק אילן יוחסין

מצגת השורשים

 

  

גביע שמורות קודש שהוכן ע"י משה ונשמר אצל משפחת לב ארי

הסבר בדף של משפ' לב ארי  

התכנסות משפחתית באזכרה לסבתא מלכה תשס"ט

 

לתאור התקופה בשח"ל

הספד למשה ולמלכה

רשימת צאצאים של משה ומלכה ( שוהם-שגם ) גרשטיין-יורב - נא לשלוח עידכונים

שלמה ורותי ( וילקומרסון ) יורב- טירת צבי
שפרה (יורב ) ולביא כהן
יובל ( נ ) , טל מלכה (נ ) , פלג, אגם-יוסף(ז)

בועז ושרון (קריק ) יורב-  רותם(נ) שחר-אורי(ז) , שילה

יכין וליאת ( נקש ) יורב מלאכי יהודה (ז), דוד אורי (ז),התאומים: שירה (נ) וידידיה (ז) , אליאב(ז)

אורן ותהילה (רוט ) יורב דניאל (ז ), שגיא-נריה (ז), מעין(נ), שני(נ), הללי (נ),

אלון ואתי (איכר  ) יורב - בנימין אהרון,ליאל אור(נ), נתנאל יהודה,

    

בתיה (יורב) ושלמה לב ארי – רמת מגשימים

יעל (לב ארי)  וגבריאל חמו – הראל , גולן, כנרת, אופק-יהודה, טל-מלכה, מעין(נ)

שלומית (לב-ארי) ומאיר פרנקל -  עמית_ז), חגי, רות, ינון, דבורה, אליה(ז), דוד

משה וליאת (קליין) לב-ארי -  טליה, שוהם(ז), דביר, דוד, אורי

ישעיהו ואסנת (גליקמן) לב-ארי – איתן-יצחק, אל-חי יוסף, נטע(נ) , שחר, שילה, נוה

מיכל לב-ארי

נריה ועופרה (קינל) לב-ארי – ירדן-מלכה, אפיק, ארבל, דולב שמואל,

רפאל והדר (פרנק) לב-ארי - נעם, נדב, רני (נ),

שרה (לב-ארי) ויחזקאל צוקרמן- לביא, עידו, זיו-דוד,  


חנה ( יורב ) ויעקב משה אברמזון
שרית (אברמזון) ומנחם פרנק  - מתניה אברהם,

אורית (אברמזון) וליאור מיכאל- תהילה, הדס שירה,

רעות אברמזון

אפרת (אברמזון ) וישי בוני - עידו, דוד,

יפתח יאיר אברמזון

עמיחי אברמזון

אחיה יוסף אברמזון


משה יורב ז"ל                                                         

                      נולד י"ד כסלו תרס"ח (1908) נפטר ל' ניסן תשכ"ט.

נולד בקלישקוביץ בסרביה למשפחה חסידית ציונית. אביו עבד כשוחט ובודק, ואימו עזרה בפרנסה במכולת זעירה בעזרת אחיו. כולם כתבו ודברו בעברית רהוטה.

כשעלה משה ארצה כשנה אחרי אחיו חנוך וזהבה, הגיע באוניה במוצאי שבת הגדול בשנת 1933 מייד לשח"ל. עם חבריו 13 במספר משמונה ארצות, שהתפרנסו מעבודות חוץ, בניה, פרדסים וסלילת כבישים. משה עבד בסלילת הכביש בין חולון לת.א.

בשנת תרצ"ט כתב מכתב להוריו ומשפחתו, בו פרט את לבטיו האם להשאיר את ההורים לבדם בחו"ל ולעלות לארץ או להישאר לתמוך בהורים. לבסוף החליט לעלות לארץ, ועדיין התלבט והשאיר להיסטוריה להחליט אם צדק. (בסופו של דבר, כנראה צדק כי הוריו וחלק ממשפחתו נספו בשואה). במכתב מפרט הוא את הקמת טירת צבי, את הענפים, המוסדות והחינוך. הכל בפירוט ולקורא מצטיירת תמונת הקיבוץ כאילו היא מצולמת בוידיאו.

משה ומלכה התחתנו בחודש מרחשוון תרצ"ו בשח"ל, וכשעלו להתיישב בטירת צבי היו עם תינוק – שלמה.

משה היה הכתבן מבין האחים, בין השאר כתב את "מסכת חולדה" בצורת דף גמרא, בו הוא מסביר לחברי שח"ל הכועסים מדוע טייל בשבת לחולדה מחוץ לתחום שבת, כמו כן כתב הקדשות מיוחדות כאשר הגיש מתנות. גם מכתביו היו מיוחדים, והוא היה איש הקשר של המשפחה עוד בטרם היה טלפון.

היה אחד מאלפי חיילים אלמונים שעסקו בכיבוש עבודה עברית, ואח"כ בהקמת הקיבוץ ובנייתו. עבד הקמת בבניית מצודת טייגרט – בית המשטרה בבית שאן.

כמו כן היה נוטר, עבד כחובש, כפי שהיה בצבא הרומני.

הרבה שנים עבד במחסן כלים, שהיה צמוד למוסך, דאג לכלי העבודה של השדה והחצר, תיקן כלים וחילק לענפים לפי הצורך. כמו כן היה דואג להזמין ולמלא דלק. בעבודתו היה אחראי מסור מסודר וחסכן.

משה אהב תורה, ולמרות שלא זכה הרבה ללמוד בילדותו, הקדיש זמן ללימוד תורה עם זהבה אחותו עם ילדיו, והיה נעזר ע"י ראובן פרלסון ואפרים יעיר. אהב במיוחד ללמוד משנה בקונטרסים שיצאו ע"י ר' קהתי. היה אסיר תודה לקיבוץ, שנתן לו אפשרות ללמוד חצי שנה בישיבת "כרם דיבנה".

זכה עם מלכה זוגתו לשלושה ילדים שלמה גר בטירת צבי בתיה ברמת מגשימים וחני בשילה. כולם ממשיכי דרכו בתורה ועבודה.

כשנפטר כתב אחיו ישעיהו ספר תורה לזכרו, ונירה יוגב עיצבה את המעיל, זה ספר תורה הראשון שנכתב עבור במיוחד לבית הכנסת בטירת צבי, הספר הוכנס כמנהג אבותינו בשירה וריקודים ודברי תורה.  


לזכרו של אבי, זכרונו לברכה     (כתבה: בתיה)

כבר עברו ה"שלושים", אבא, אך אצלי אתה עדיין כמו חי. שימשת לי כאב, כמורה וכמדריך לחיים, בסגולותיך ובמידותיך הנעלות.  לימדתני, אבא, כיצד להתנהג בין אדם למקום, ובין אדם לחברו.

לא כולם זכו להכירך, אבא, כי מעשיך לא בדיבורים ולא בגאווה ולא ברעש גדול – אלא בצנעה ובענווה.  ומי ייתן ונידבק בדרכיך.

זכור לי, כיצד ישבת איתנו, אבא, מדי שבת בשבתו, אחרי ארוחת הצהריים, ללמוד פרשת-השבוע עם רש"י ואונקלוס.  אמת – לפעמים רציתי ללכת לשחק עם חברי – הרי ממילא לא יבחנו אותי על החומר הזה... ולמה להתאמץ וללמוד?  אך אתה לא וויתרת, ובזכות זה למדנו, שהתורה ניתנה לא רק לבחינות – אלא גם להתענג בה, וללמוד אותה לשמה.   והרי זו היתה גם דרכך – אתה, שלא זכית ללמוד בבית-הספר, אלא רק ב"חדר", הקדשת זמן ללמוד: אם בתורה, ואם ברמב"ם ואם בכל דבר אחר.  כשנתקלת בשאלה- חיפשת את הפתרון בין המפרשים, ואם לא מצאת מענה לשאלתך – שאלת בעצת אנשים אשר זכו ללמוד יותר ממך.  אף פעם לא התביישת בכך, ולא וויתרת על התשובה.

זהיר היית במצוות "גמילות חסדים".  הרי ידוע לכולנו מה נזרק במשק ככלי אין חפץ בו – בזמן שיש איתנו אנשים מבית-שאן, שלהם דבר זה יכול להביא תועלת.  למה לא ניתן להם – שייהנו? וזכותה של אחותך זהבה – שמזכה רבים מאיתנו – שבגד ישן שלא נמצא לו שימוש – עכשיו מועבר לבית-שאן לנזקקים.  עזרה זו לזולת למדת, אבא, בביתו של סבא עליו השלום, ומצווה זו לימדת אותנו.  זאת ועוד למדנו ממך: לא לזלזל באדם באשר הוא אדם. וגם אם לא זכה ללמוד כמונו. וביתנו פתוח היה לכולם.

לא השלמת, אבא, אף פעם, עם הבזבוז - ובעבודתך הרי נתקלת בזה הרבה - וזה הכאיב לך מאד !  ניסית לעורר את המוסדות או את האנשים האחראים לכך – אך לא תמיד זכו הדברים לתיקון, וזה חרה לך מאד.   לא יכולת לראות שזורקים חתיכת לחם! הרי יש אנשים שאין להם!  וכאן – זורקים... היית אוסף, וזורק לחבית של הלול. שיאכלו העופות – ובלבד שלא יילך לאיבוד.

אבא, שימשת לי כסמל בהתנהגותך, ואני מקווה שאצליח להעפיל לגדולתך.  גדולה – שלא יכולתי , במלים מועטות אלו, להביע – אלא את קצתה.

ואסיים במשנה.  זו המשנה שאומרים כל בוקר – אך לא תמיד המלים מקבלות את משמעותן הנכונה.  והנה, כשהתפללתי ב"שבעה" – פתאום שמתי לב, שהקטע הזה מתאר בדיוק את תכונותיו של אבי היקר!

"...אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה – והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן: כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והשכמת בית-המדרש שחרית וערבית, והכנסת אורחים, וביקור חולים, והכנסת כלה, ולוויית המת, ועיון תפילה,  והבאת שלום בין אדם לחברו – ותלמוד תורה כנגד כולם".

אשרינו שזכינו, שאדם כאבי יהיה כאן בין ראשוני– בוני המשק.  ועלינו ללמוד ממעלותיו של אבא,  ואז נשתנה כולנו – ואף המשק בכללו – לטובה.

ת.נ.צ.ב.ה.

לזכרו של משה יורב ז"ל

הלך מאתנו חבר, אשר היה חלק בלתי-נפרד מן הנוף של טירת-צבי, כמעט מיומה הראשון. עוד לפני בואנו לטירת-צבי, כשהיינו בקבוצת-שח"ל ברחובות, היה משה המבוגר בינינו. אנו היינו צעירים ממנו - וכצעירים הסתכלנו עליו קצת מגבוה, כי אנו יכולנו למשוך בטוריה יותר מהר ממנו. ובכל זאת - הוא היה בשבילנו מעין "אבא", שאפשר תמיד לשאול בעצתו, אבל לא תמיד לעשות את רצונו… במידה רבה - הוא היה "המוציא והמביא" בקבוצה, ועל פיו יישק כל דבר.

הוא עבד בכל סוגי העבודה - בחקלאות ובבניין. גישתו לעבודה היתה רצינית ויסודית. הוא לא ראה - כרבים מאתנו - בעבודה מעמסה הכרחית, שכדאי להיפטר ממנה מהר ככל האפשר ולהקדיש את זמן לבילוי חברתי (הבילוי, באותם הימים, התבטא בשיחות-בטלות ובריקודי-הורה). להיפך - הוא שאף לבצע את עבודתו בשלמות ובסדר. גם כשעבד "עבודת-חוץ" במושבה, וגם כשעבד במשק, נהג במתינות וביסודיות. היה לו חוש אחריות מפותח מאד. היה מברר כל פרט לפני שניגש לביצוע, כי רצה שהביצוע יהיה שלם. במידה-רבה, רבצה האחריות כעול על שכמו.

כאדם מסודר ואוהב-סדר, היה לו קשה להסתגל תנודות הרבות בהתפתחות המשק, שגרמו לא-מעט "בלאגאן". הוא לא הבין, מדוע אי-אפשר להנהיג סדר-יום קבוע, עם תוכנית מאורגנת לכל יום ולכל שעה. הוא לא סבל אימפרוביזציה, או, כמו שקראנו לזה: "מי וועט שוין מאכן" (= כבר נסתדר איכשהו). הוא דרש מחשבה ותכנון לפני הביצוע, ורצה להיות צמוד לתכנית גם בשעת הביצוע.

היה אוהב תורה, ובמידת יכולתו למד כל יום משהו. סדר יומו היה קבוע, ולא הסכים לשנותו בשל סיבה כלשהי.

שנים רבות היה חצרן ומחסנאי. אבל, מחוסר יכולת להסתגל לשינויים המתמידים בשיטות-העבודה, נשמטה מידיו השליטה על העניינים שהיה ממונה עליהם, ולבסוף נשאר אחראי רק על מחסן-הכלים ועל הספקת-הדלק.

אבל, גם בשטחים אלה - לא בא על סיפוקו. מי שלקח כלי ולא החזירו בזמן - פגע באמון והפר את הסדר הטוב; כשנתגלתה נזילה באחד ממיכלי-הדלק ומצד מוסדות-המשק לא נעשה הכל במהירות הדרושה כדי למנוע בזבוז - ראה משה בזה חוסר אחריות, ולא הסכים להיות שותף לחוסר-אחריות.

התפתחות המשק מצד אחד - ומצב בריאותו שנתערער בשנים האחרונות מצד שני - הוציאו את משה ממעגל-הייצור של המשק. גישתו לעניינים ורגש האחריות - נשארו כמו שהיו, אבל הוא נוכח, שאין הוא מסוגל למלא את תפקידו כפי שהוא הבין אותו. כל זה גרם למשבר ביחסיו עם מוסדות המשק .

הוא כבר לא יכול היה לעמוד על שלו; הוא נואש מלצפות שיעשו כמו שהוא הבין שצריך לעשות. ולכן, כפי הנראה, וויתר על המשך הפעילות.

זכרו יישאר ברוך, יחד עם זכרונם של החברים האחרים, שנתנו כל אשר להם לבניין טירת-צבי ולהתפתחותה.

 מאיר אור


על אח שאיננו עוד 

(הספד של זהבה יורב לאחיה משה, במלאת שנה למותו)

הנה עברה שנה, מזמן שקרה לנו האסון המחריד והטראגי, שהאח האהוב איננו איתנו.   צובט הלב ואינו מוצא לו מנוחה.  קשר-האחווה וההערכה ששרר בינינו בל יתואר!

אם אציין אי-אילו פרטים, תהי זאת טיפה בים:  

-         כשהגעתי ליום מלאת חצי-יובל לעלייתי בשנת תשי"ח – הגיש לי למתנה את הסידור "בית-יעקב", ורשם עליו בזאת הלשון: 

ראשות – מהצלחתנו שעלינו ארצה, וזכינו להתיישב בה, בעזה"ש תקענו יתדות חזקים בארץ, בבניינה ובהתפתחותה;

ושנית – שהסידור ישמש לי לזכר ההורים הי"ד.

                  כשאבא היה מתפלל בהשכמה, לקול צלילי המלים מתוך דבקות ותחנונים, בקול בכי חרישי "קדש את שמך על מקדישי שמך",   "וקדש את שמך בעולמך"   ,  "ובישועתך תרום קרננו בקרוב למען שמך".       לדאבוננו, התגשם החלק הראשון של תפילתו, במלחמת-העולם-השניה.   והנה – בהווה – מתגשם החלק השני של תפילתו הנ"ל בתקומת עם ישראל ומדינת-ישראל, בארץ ישראל.  נתפלל לבורא-עולם, שכן יתגשם החלק השלישי של תפילתו הנ"ל: 

                  ובישועתך תרום ותגביה קרננו למעלה,

                  והושיענו בקרוב למען שמך, אמן.

וגומר בברכות לבביות לשנה החדשה.

-         בשנת תש"ך כשחזרתי מבית-החולים, להבעת איחוליו הלבביים להחלמה מהירה – הגיש לי את הספר "מערכי-לב" מהרב בר-שאול.

-         לקראת חג-הפסח, קיבלתי ממנו  ספר-האגדה  ארץ-ישראלית, וחתום עליו: "באהבה אליך ממלכה ומשה".

-         בשנת תשכ"ו, ליום שמחת בת-המצוה של חנה בתו – תבדל לחיים – קיבלתי ממנו את הספר "מן הבאר" מהרב בר-שאול, ואיחל לי שארווה את צמאוני מן הבאר הזה, וחתום: "מהאח, תלמיד המחבר,

שהקשיב לשיחותיו כשמלבו דיבר".  

 

כזה היה אחי משה ז"ל היקר באנשים, ידע להביע  רגשותיו בכל נימי לבו הטהור , כלפי הבורא ואנשים.

ועל זה מר בוכה הלב, ודמעות יזלו כמים על האבדה הגדולה.  ובילדיו, יבדלו לחיים, שלמה, בתיה וחנה היקרים ונאמנים לד' ולאדם, הממשיכים את חייהם ברוחו האצילה, - אתנחם.

לאמא מלכה אגיד:  שכרך רב מאד, שהבאת לעולם ילדים כאלו, הממשיכים את רוח האבא במלוא-מובן המלה,  וד' הטוב יעניק לך הרבה נחת מהם, ואשתדל להיות שותפתך בכל נימי לבי.

תפילתי לד', שאזכה לראות הרבה נחת מכל המשפחה היקרה שלי.  בזה אמצא רפואה-פורתא ללבי השבור.

מהאחות זהבה


מלכה יורב ז"ל

מלכה יורב לבית שוהם (שגם) נולדה בקורשני ליטא. לאב היה חנות למצרכי אוכל. הסבא היה רב ועסק ברבנות. אחרי מות אשתו עלה ארצה ונקבר בהר הזיתים. כחודשיים לפני פטירתה זכתה מלכה לפקוד את קברו במאמץ עליון עם כל בני משפחתה ולערוך אזכרה יהודית.

למדה בפונוביז' והצטרפה לתנועת הציונים הסוציאליסטים. בשנת תרצ"ג עלתה ארצה והצטרפה לשח"ל. עבדה בסלילת הכביש מעקרון לרחובות, יצרה חצץ ע"י ניפוץ אבנים  בפטיש. כמו כן עבדה בפרדסים, משק בית...והייתה נחשבת כפועלת חרוצה.

התחתנה עם משה גרשטיין/ יורב ועלתה לטירת צבי עם שלמה בן השלושה חודשים.

עבדה כ – 7 שנים בגן הירק, כ – 20 שנים כמטפלת, 4 שנים באקונומיה, בריכוז המטבח (בתקופת הצנע), ובכל עבודה נדרשת, כשהיא מקובלת על כל שותפיה לעבודה בכל הגילים, עבדה בחריצות, מסירות וניקיון, תוך יחס חברי לעובדות המטבח השכירות. מעולם לא נתנה להם הרגשה שהיא מעליהן.

שלוש פעמים שמשה כסדרנית עבודה. שמשה מרכזת וועדת טיפול, הקימה מחסן ציוד להכנסת אורחים, דבר שאפשר לה גמילות חסדים והכנסת אורחים למתנדבים ולמתארחים בקיבוץ, להם דאגה גם מעבר לציוד.

הייתה כותבת סיפורים, שחלקם פורסמו ב"בטירה" וחלקם מכונסים בספר לזכרה. הסיפורים שכתבה היו לזכר אנשי עיירתה, מהווי הקיבוץ ולילדים. גם כשהיה לה קשה עם בריאותה וגם שהייתה בבית החולים כתבה על כך סיפורים עם חיוך והומור.

כשהגיעה לגבורות ערכו לה  כל יוצאי חלציה מסיבת יום הולדת והיללוה בשירה וסיפורים.

כשהייתה בעטרת צבי הוסיפה המון והקרינה רוח טובה ומאור פנים וחוש הומור שלא עזב אותה גם ברגעיה הקשים.

שאפה להיות עצמאית, ושלא תיפול לעול על איש בערוב ימיה.

מאוד דאגה לילדיה, נכדיה ניניה – לבריאותם, לגידולם ולחתונתם; הרי שעון הסבתא מתקתק... גם למאומציה דאגה ונתנה להם בית ואהבה. וזכתה לקבל מהם אהבה חזרה. בתי כתבה עליה בהספד, "היחס שלך אלי כאל בת לכל דבר".

הייתה מלאת חכמת חיים, וזן נדיר מאנשים שהיום קשה למצוא – הקדישה את חייה לקיבוץ ולמשפחה, הייתה מאירה פנים ומקדמת בברכה גם בנים שלא קבעו את ביתם בטירת צבי.

ביתה וגינתה היו מטופחים תמיד. נתנה לפרחים יחס מיוחד של אהבה, והם לא הכזיבו.

היה חשוב לה שיוצאי חלציה יהיו שומרי מצוות, ושישרתו בצה"ל. ובכולם התגאתה.

זכתה לשלושה ילדים 20 נכדים 10 נינים. חמישה נינים נולדו בתוך שנת האבל.

נפטרה בכ"ד תשרי תשנ"ט.  


מלכה יורב ז"ל

(הספד של יזרעאלה כספי)

 תולדות 83 שנות חייך, מלכה, היו מלאים עניין, יצירה, עמל, מאבק, השקעה וגם נחת.

הססמאות: הגשמה, ציונות, יישוב-הארץ, עבודה-עברית, עבודת-כפיים, תורה-ועבודה - אצלך היו הלכה למעשה.  היית חברה נאמנה, שותפה ליחד ולכלל, אך גם לוקחת אחריות על עצמך ודואגת לענייניך ולענייני-זולתך.

מלכה נולדה בליטא בשנת 1915, עלתה לארץ-ישראל ב - 1933, והצטרפה לקבוצת-שח"ל ברחובות, שם נישאה למשה גרשטיין (יורב).  עם לידת בנה הבכור - שלמה - עברה לרודגס.  בטירת-צבי היתה מראשיתה.

בשבע השנים הראשונות עבדה בגן-הירק וגידלה ירקות.  עשרים שנה היתה מטפלת בילדים בגיל-הרך ובגני-הילדים.  מחזורים-מחזורים של ילדי-הקיבוץ עברו תחת ידיה.

ארבע שנים באקונומיה ובריכוז המטבח, ושנים רבות וטובות נתנה את מיטב כוחה ומרצה במטבח בכל עבודה נדרשת, מקובלת על שותפיה לעבודה בכל הגילים, חרוצה ובלתי-נלאית.

מחוץ לעבודה הקבועה שביצעה בהתמדה רבה, תרמה לנו מלכה כסדרנית עבודה, כמרכזת ועדות טיפול וקליטה, ובטוב-לבה הקימה אצלנו מחסן-ציוד להכנסת-אורחים. רבים-רבים המתנדבים שעברו בטירת-צבי, אם מן הארץ בתקופת מלחמת-ההתשה, ואם מן הבאים מחוץ-לארץ במשך שנים ארוכות, המודים למלכה על מידת הכנסת-האורחים שנהגה בהם ודאגה לכל מחסורם.

לפני כשלושים שנה התאלמנה מלכה, ונותרה לבדה לדאוג  לבני-משפחתה.  שלמה והבנות בתיה וחני נישאו, והקימו בתים לתפארת.

כמה חשוב היה למלכה המעגל-המשפחתי:  שיהיו שומרי-מצוות, שילמדו בישיבות ובאולפנות.  הנכדים הרבים, כן ירבו, היו לה מקור-גאווה וסיבה למאבק על איכות-חייה. כל נכדה וכל נכד היה החשוב והיקר ביותר.  תמיד היתה לה סיבה להתאושש ממכות או מחלות שנחתו עליה, והיתה מתגברת בעיקר בעוז-רוח ובכוח-רצון חזק להיות עצמאית ובלתי-תלויה, להיות לתועלת.  תמיד לדאוג לבנים ולבני-הבנים, וגם לילדים-המאומצים ובניהם.

בחודשים האחרונים, כשמלכה ידעה כבר כי סופה קרב, אספה את שארית-כוחותיה, וריכזה את בני-משפחתה אל קבר-הסבא המפורסם:  קבר - שנתגלה רק השנה בהר-הזיתים (ועוד יסופר הסיפור במקום אחר).  באותו זמן - עשתה מאמץ-עליון להיות נוכחת בחתונת שלושת הנכדים שנישאו בקיץ זה.  מלכה זכתה  למלוא הנחת מן הנכדים והנינים, וראתה דור-ישרים יבורך.

אצלנו - תיזכר מלכה עם הבית והגינה המטופחים בכל מצב, עם שפע העוגיות מעשה-ידיה. לנו תחסר מלכה עם המזג הטוב, ההומור והצחוק המתגלגל, למרות צרותיה וכאביה.  מלכה עם סיפורים מן העבר. מלכה עם הנכונות לקבל ועם הרצון לתת, ותמיד להודות ולברך על היש.

לכי לדרכך האחרונה, מלכה. עבדת די, סבלת מספיק, שימחת את חבריך וילדיך. ינעמו לך רגבי-האדמה שידעת לעבד ולהוציא ממנה צמיחה, שהקמת עליה קיבוץ גדול, שהשקעת בה את נשמתך.

תהי נשמתך צרורה בצרור החיים.