English

מפת האתר

צור קשר

 מפתח השמות באתר

מי אנחנו

הצהרת פרטיות

פוליקמן

אלקיס

שכטר

גרשטיין

יורב

דף הבית

אראלה  יורב - ברעם

משפחת ברעם 

משה ואראלה יורב עמיר ורוזה יורב הודיה ואיתמר פלד נעמה ויגאל-עם פז

           

אראלה יורב – נולדה למשפחת ברעם בקבוץ מעגן ט"ז אב תשי"ג 28.7.1953
נפטרה בטירת צבי ט"ז כסלו תש"ף 14.12.2019
 

35 שנות נישואין אראלה ומשה

יום הולדת לאראלה 66

בר המצוה של הלל

תעודת הצטיינות לסבתא וסבא

חתומה ע"י הנכדים והוריהם

יום הולדת למשה 65

סרטון פרויקט הסיום של אראלה בלימודי דרמה-תרפיה

הלינה המשפחתית

 

סרטון תודה לאראלה על ערב תרבות בקיבוץ

 
 
      

אראלה ונעמה בכנסת לקראת טקס שבוע הספר העברי תשע"ג 

בשירים זה מותר

ספר השירים שהוציאה אראלה 1992

לקריאת השירים בחוברת - לחץ כאן 

 

ההזמנה שקבלה אראלה לכנסת

לטקס שבוע הספר העברי
 

תעודות הסמכה

תעודת הסמכה בלימודי דרמה תרפיה

לימוד ביואורגונומי

תעודת לימודי תואר ראשון במקרא וספרות

השתתפות בקורס "האור הפנימי"

תעודת דרמה תרפיה באומנות

קורס תטא הילינג

קורס תיקשור

כרטיס ביקור יזמות

הכרה של משרד העבודה במקצוע

סרטון אראלה חוזרת למחלקת טיפול נמרץ

יחד עם המנתח שלה - להראות את הנס

חודשיים אחרי השתלת הכבד

לסיפור התרומה לחצו כאן

לסרטון מסע ההשתלה וההבראה

סרטון כנס מושתלי כבד בבי"ח בלינסון

 

לקרוא על סיפור התרומה שקבלה אראלה

לחצו כאן

סרטון הליכה בשדה החמניות

סרטון ריקוד הברווזים פורים תשע"ט

סרטון הוקרה מבית ספר גולני על הצגת סוף שנה

קובץ קול  כולו שבת - אראלה מובילה את השירה

"אולי ציפור בחלילים ... וכל חינו שבת"

שיר תודה שכתבה אראלה לאחר השתלת הכבד

לסרטון של אראלה קוראת את שיר התודה - לחץ כאן

לסרטון שירת הנכדים במסיבת ההודיה

 

סרטון אראלה עולה במדרגות של "העמדה הצפונית"

מתאמנת לעליה במגדלי עזריאלי

סרטון עליה לקומה 50 במגדלי עזריאלי

התחלה בקומה מינוס 4 סה"כ  54 קומות!

אראלה וירון בבית העלמין במעגן

ליד קברי הוריהם

צד שני של המכתב מסימה גבעון 9.7.2019

מכתב מסימה גבעון לבית חולים

9.7.2019

מכתב מסימה גבעון 3.12.2019

   

ערב תרבות בקיבוץ, שהוקדש לזכרה של אראלה

הציור האהוב בכניסה לביה"ח בלינסון

מכתב מאלן גניאל

ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך

עבודת רקמה באשפוז האחרון

שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד

עבודת רקמה באשפוז האחרון

מה רבו נפלאותיך ה' השיבה לי ששון ישעך

עבודת רקמה באישפוז האחרון

אראלה קורות חיים
• הורים מאיר ורבקה מתחתנים בתל-אביב. אבא מקבל בקשה לחזור למעגן לעבוד ברפת. (אחרי הפילוג בתנועה הקיבוצית ועזיבה גדולה ממעגן.)
• אראלה נולדה במעגן. (בבית החולים הסקוטי בטבריה)
• נולדו האחים ירון ואח"כ עמיחי.
• ילדות בקיבוץ הקלאסי, בית ילדים, לימודים בכתות א-ו בבית ספר שבקיבוץ. כתה ז עברה ללמוד בבית החינוך המשותף שבדגניה. התחלת כתיבת שירים למחברת.
• צבא – בחיל אויר בתור בוחנת מכ"מ בהר מירון. מילואים אחרי מלחמת יום כיפור בהר יעלק בסיני.
• לימודים גבוהים – מכינה באוניברסיטת תל אביב ואח"כ לימודי לשון, מקרא וספרות לתואר ראשון.
• לקראת סוף הלימודים חתונה ומעבר לטירת צבי. בעקבות כך סיום לימודי תואר ראשון במכללת אורנים/אוניברסיטת חיפה.
• חתונה עם משה ומעבר לטירת צבי. עבודה בגן הילדים, גן צבי, ויחד אתם לימוד אורח החיים הדתי.
• לידה של עמיר
• לאחר שלוש שנים עוזרת הוראה בבית ספר היסודי המשותף.
• לידה של הודיה
• לאחר חמש שנים חזרה למשך שנתיים לטירת צבי לעבודה במטבח.
• לידה של נעמה
• גילוי ראשון של בעיות בתפקודי כבד והתחלת מעקב.
• הוראת עולים חדשים באולפנים בעפולה ושדה אליהו.
• עריכת ערבי תרבות בטירת צבי. עורכת "בטירה".
• הוצאת ספר שירים שכתבה "בשירים זה מותר".
• חזרה לבית ספר להוראת ספרות ולשון, כולל חינוך בחט"ב.
• לימודי דרמה תרפיה במכללת תל חי אצל מולי להד.
• ריכוז ועדת תרבות בטירת צבי.
• עבודה בטיפול בדרמה תרפיה בבתי ספר שונים בטבריה.
• מעבר לטיפול בדרמה בבית ספר גולני ועריכת הצגות סוף השנה.
• השתתפות בקורסים של תקשור, תטא הילינג , אסטרולוגיה ועוד.
• החמרה בתפקודי כבד ובעקבות כך השתלת כבד (יוסרה).
• התאוששות מהירה וחזרה לתפקוד רגיל. עליה 54 קומות במגדלי עזריאלי.
• יעוץ אישי לנשים, בכלים רוחניים .
• לאחר שנתיים וחצי החמרה במצב הכללי ואישפוז נוסף בבלינסון. מאבק בלתי מתפשר עם המחלה בעזרת כלים רוחניים.
• נקברה בטירת צבי.
  יהי זכרה ברוך
 

אזכרה 30 לפטירתה של אראלה

דברי הספד של עמיר

ילדה של כנרת
היה היתה פעם ילדה של כנרת
רצה יחפה בין גלים לחלוקים וצדפים
והיתה מאושרת

היה היתה פעם נערה
צועדת בגאון בשבילי עמק הירדן
רוקדת ומנגנת ושרה
והיתה מאושרת

היה היתה פעם בחורה
שפגשה בשניים יפים ואמיצים
האחד היא בחרה לעצמה
והיתה מאושרת

היה היתה פעם אמא
שלושה ילדים היא הניקה
ונישקה וחיבקה לבלי די
והיתה מאושרת

היה היתה פעם סבתא
המון נכדים היא גידלה
וציירה איתם ורקדה איתם
והיתה ממש מאושרת

היה היתה פעם
ילדה, בחורה, אמא וסבתא
והיא חיה באושר
עד עצם היום הזה

הספד לאמא אראלה- נעמה פז
אמא מתוקה שלנו, תקופה ארוכה עברה עליך, על אבא, עלינו, תקופה עם הרבה שמחות קטנות, ניצוצות של תקווה וגם רגעים בהם התפללנו שהקב"ה ושליחיו הנאמנים יעזרו לך לעבור את המכשולים הרבים.
כשהיית בתהליך של השתלת הכבד, לפני שלוש וחצי שנים, כבר הראית לכולנו את הכוחות הבלתי נתפסים שלך ואת האמונה בטוב. ברגעים הקשים ביותר תכננת את מסיבת ההודיה.
עם המון תפילות וניסי ניסים קיבלת כבד מושלם שנתן לך לחיות איתנו, לשמוח איתנו עוד שלוש שנים מתוקות.
בפורים, לפני שנה, כשגילו לך את המחלה הארורה הרגשנו שוב שאנחנו במלחמה נגד הזמן. אני זוכרת שארזתי מהר, את הבנות וניצן הקטן לטירת צבי. כבר היית חלשה אבל פתאום התגייסת כולך ועשית עם הבנות, שהיו לבושות בתחפושות של פורים, חזרה ראשונה למסיבת הודיה שתתקיים אחרי הטיפולים. ידעת מה השיר ומה התנועות שיר, אותו שיר שילווה אותך אחר כך גם בטיפולים.
אמא שלנו, נלחמת כמו לביאה. היה לך הרבה כוח. הרופאים כל הזמן אמרו שרואים שאת ספורטאית. לכל רופאה, רופא ואחות אמרנו להם בגאווה: שתדעו לכם! שבאוגוסט האחרון אמא ואבא עלו את כל עזריאלי ועוד קומה! יש לכם פה עסק עם לוחמת על! וככה הם התייחסו אליך!
אבוש היקר והמקסים שלנו! כולנו היינו מוקסמים מהטיפול המסור כל כך באמא בשמונה החודשים, בהם לא משתה ממיטתה של אמא.
יומם וליל עשית הכל, רק שלא תסבול ולא לשנייה!
כאבת את כאבה והייתם לגוף אחד.
אתמול בבוקר,
אחרי שאמא החזירה את נשמתה האחרונה לבורא, האחים והרופאים אמרו שאתה הוכחה ניצחת שיש בעולם הזה אהבת אמת.
אמא אהובה שלי,
יודעת את כל נסתרות ליבי, כיוונת אותי כל חיי, האמנת בי.
חלל עמוק מנשוא את משאירה לנו בלכתך.


אני רוצה לסיים בשיר מתוך הספר שהוצאת, אותו שיר שבו את חוזרת לילדותך היפה בכנרת.
את השיר הלחין בועז שרעבי, המורה האהוב לגיטרה:
הנה אני חוזרת אלי
גופי הים האש
נוגעת במלח בדמעות הזמן
אשר פיזרתי לכל הרוחות שברים.
אוספת את כל גבולי
כמו אבנים קטנות
בילדותי על החוף
הנה אני שבה
כביום היוולדי אל האור
ערום ועריה
אהוב אותי כך
בכה איתי סלח לי שאני כזאת
קבלני,
כמו הים.

 

הספד של יזרעאלה כספי

אראלה נולדה בקיבוץ מעגן שעל שפת הכנרת, נישאה למשה, ועם נישואיה עברה לטירת צבי.
דרכה לקליטה בקבוץ שומר המצוות היתה מאתגרת ושינתה את אראלה. אהבנו אותה וראינו את יופיה החיצוני והפנימי. אראלה ידעה לכתוב ולתאר את שעובר עליה. המהפך שעברה מקיבוץ חילוני לקיבוץ דתי היה מלווה בשאלות ובירורים. אף שחיי השיגרה של המצוות נראו לנו בעיני עצמנו יפים ונכונים כמצוות אנשים מלומדה, בעיניה היו זקוקים להסברים. בקליטתה במקומות העבודה ותפקידים אותה מילאה, נתנה זוית חדשה להרגלים ולמנהגים הקבועים.
אראלה החלה את עבודתה בגן הילדים ואתם למדה על סדרי התפילה, החגים והמנהגים. בהמשך עברה ללמד בבית ספר ואח"כ באולפני עברית. לאחר מספר שנים למדה טיפול בדרמה ובזה ראתה את יעודה. היא עבדה בבית ספר גולני בבית שאן שהוא בית ספר לילדים עם צרכים מיוחדים.
אראלה עשתה חייל בשטחי התרבות בטירת צבי. כמה שנים הייתה עורכת הבטאון "בטירה", היתה שותפה לועדות תרבות ואף מילאה את תפקיד רכזת התרבות במשך מספר שנים. אראלה הפיקה ערבי תרבות כמו מסיבות יום העצמאות, חג המשק בכא' תמוז (הוא יום העלייה למקום), וערבי משוררים (לאה גולדברג, נתן יונתן וכד'). בנוסף הייתה כותבת וממחיזה קטעים להצגות בארועים שונים. אנו זוכרים את הצגת היחיד שלה, בסיום לימודי הדרמה תרפיה, שעסקה ברגשותיה של ילדה החווה את הלינה המשותפת בקיבוץ. זכינו בחברה אהובה שתרמה להוואי, לתרבות, וליצירה בחברה שלנו, בקיבוץ של פעם ובקיבוץ המתחדש. לפני כעשרים שנים זכתה להוציא לאור ספר שירים אותם כתבה במשך השנים. בכשרונותיה זכו גם בבית ספר גולני שבו עבדה בשנים האחרונות אף ערכה את הצגת סיום השנה.
אראלה ומשה הקימו משפחה טובה ומבורכת. ילדיהם: עמיר, הודיה ונעמה גם הם יוצרים כותבים ומלמדים. אראלה הייתה להם אם אוהבת, זרמה עם רצונותיהם וכשרונותיהם. הייתה קשובה להם בכל דרך בה בחרו.
לפני כשלוש שנים עברה אראלה, בהצלחה, ניתוח השתלת כבד. במאמצים רבים הצליחה להתאושש מהניתוח ולחזור לכוחותיה. תוך הקפדה על תזונה מתאימה והקפדה על צעידה יום יומית, הצליחה אראלה לחזור לאורח חיים תקין. ידיעותיה בכתיבה ,מחזאות, ציור ותפירה, בישול ואפיה עזרו לה לשמור על אופטימיות. היה בה רצון לעזור לריפוי של אחרים ע"י דמיון מודרך וכלים רוחניים. לפני שנה הגשימה את חלומה לעלות את כל המדרגות של מגדל עזריאלי. 54 קומות. הצעידה שאותה הלכה עם משה בעלה הניבה לעיתים שיעורי פרשת שבוע לחוג לומדים.
בחודשים האחרונים חל שיבוש במערכת החיסונית שלה והיא נאלצה להתאשפז שוב בבית החולים. התפללנו לשלומה וקיוונו לטוב. בשבת פרשת וישלח השיבה נשמתה לבוראה והיא בת 66 שנים.
יהי זכרה ברוך
יזרעאלה
 

ירון ברעם- הספד לאחותי אראלה יורב
מתוך ספר השירים של אראלה יורב " בשירים זה מותר, הנה אני: הנה אני חוזרת אלי, גופי הים, האש, נוגעת במלח
בדמעות הזמן אשר פיזרתי לכל הרוחות, שברים אוספת את כל גבולי
כמו אבנים קטנות בילדותי
על החוף.
הנה אני שבה כביום הוולדי אל האור עירום ועריה.
אהוב אותי כך, בכה איתי, סלח לי שאני כזאת,
קבלני
כמו הים".
הנחת בעל אהוב ואוהב , מסור בכל נימי נשמתו ורוחו הגדולה, הנחת שלושה ילדים נפלאים שהשכילו ובכוח חוכמתם הם משגשגים , יוצרים ופורחים. הם הקימו משפחות לתפארת שהולידו נכדים רבים שמילאו את המשפחה בשמחה ובעליצות של ילדים . הנחת שני אחים האוהבים אותך גאים בך , את אחותנו הבכורה. היית רעייה, אם וסבתא אוהבת ומסורה . עינייך הבורקות והשובבות מלאות שחוק היו מזמינות לקשר ולהתיחסות, הרגשתי לפעמים שהיו משוחחות ביניהם כאילו ממתיקות סוד, כפי שכתבת בשיר "דרכי אדם : בדרך שלי אני באה אלי עולמות נסתרים ".. שוררת , כתבת מחזות וסיפורים לאירועי התרבות בקיבוץ ובבית הספר בו עבדת ב15 השנים האחרונות. בחרת לעבוד ולטפל באוכלוסיה קשה בעלת צרכים מיוחדים ורתמת את כל כישורייך היצירתיים והדרמתיים כדי להפיח בילדים ונערים ונערות אלה רוח של תקוה וחיים.
אחרי ניתוח השתלת הכבד המוצלח חיית שנתיים של חיים טובים , השכמת בבוקר מוקדם להליכות בוקר קצביות מלאת כוח ורצון חיים , נשמת אותם בתשוקה. אני זוכר צילום שלך בתוך שדה חמניות , צמח השמש , טיפסת על מדרגות של בתים ומגדלים גבוהים ושברת שיאים חדשים ואיך התרגשת וריגשת בכל הישג חדש ואז באה המכה, וחלית שוב. גייסת את כל כוחותיך . אני זוכר באחד מביקורינו בבית החולים תוך כדי העלאת זיכרונות שהשתלבו באקטואליה , סיפרת לנו על חיבור שכתבת בבית הספר היסודי , הנושא היה על יציאת מצרים , המורה בקשה מהתלמידים לכתוב איך כל אחד היה מתאר את ארמון מלך פרעה. היית בת 8-9 בדמיון ויצירתיות רבה כתבת כי לדעתך שירותי המלך היו מצופים בזהב , הקראת את החיבור בכתה והתלמידים צחקו ואילו המורה כעסה. אהבתי את הסיפור שהשאיר בי רושם חזק .לאחר הביקור בבית החולים הבנתי את המשמעות העמוקה של חיבור זה , הבנתי איך בכוח הנפשי רוחני שלך למרות רעלי המחלה האכזריים והמצב הפיזי הקשה נפשך היצירתית שמרה עלייך , איך הפכת רעל לזהב. הצוות הרפואי שהכיר אותך עם הזמן הבין שיש כאן אישה מיוחדת שכוחותיה הנפשיים הם מעבר.
לצערנו הגוף לא עמד בעומס
אחותי היקרה אני כותב שורות אלה ומתגעגע מאוד מאוד.
יהי זכרך ברוך
 

 שמעון הראל - דברים לזכרה של אראלה יורב לאזכרת ה 30.
בסוף מסע ההלוויה של אראלה, רגע לפני שנפרדנו ממנה בבית הקברות, שמעתי לפתע שירה של שיר נפלא ששנים לא שמעתי אותו. את השיר שרו ילדיה של אראלה יחד עם משה. השיר נקרא "כולו שבת". כתבה אותו עידית חכמוביץ ז"ל מקיבוץ יגור. את הלחן כתב נחום היימן ז"ל. את השיר אני מכיר כיוון ששרתי אותו לפני שנים רבות בהיותי חבר בחבורת הזמר "שדות שבעמק". מאחר והשיר הזה לא מוכר הסתקרנתי מאד לדעת מהיכן מכירים ילדיה של אראלה את השיר ומדוע הם בחרו לשיר דווקא את השיר הזה רגע לפני הפרידה מאימם בבית הקברות.
כשבאתי לניחום אבלים שאלתי את נעמה והודיה את השאלה שמאד סקרנה אותי "מה לכם ולשיר הזה ומדוע בחרתם דווקא בו לשיר בפרידה מאימא בבית הקברות"? לשיחה הצטרף גם עמיר ושלושתם סיפרו שהם הכירו את השיר הזה בזכות התקליט של חבורת "שדות שבעמק" שאותו שמעו הרבה בביתם ובמיוחד אהבו את השיר "כולו שבת" שאותו נהגו לשיר עם כניסת השבת בביתם. הם סיפרו לי שבשבת האחרונה בבית החולים הם שרו יחד עם אראלה את השיר הזה. ניסיתי לדמיין את השבת יורדת ואת השיר הזה מושר בפעם האחרונה יחד עם אראלה שאהבה שירה ואהבה לשיר.
שני בתים מהשיר":
אולי השיר רק שיר פשוט
ואין בו חג כמעט
ומילותיו הן קישוט
וקישוטו שבת.
אולי השיר רק שיר אוהב
והוא אומר מעט
והצלילים כולם בלב
ובליבו- שבת.

יש בעיניי במילות השיר וגם בלחן שלו המון עדינות, צניעות ורגישות של הכותבת, תכונות שאפיינו מאד לדעתי גם את אראלה.
הכרתי את אראלה עם הגיעה לטירת צבי בעקבות נישואיה למשה. הדרכים של משה ושלי נפגשות עוד מימי בית הילדים, ועד היום כשאנחנו נפגשים יום יום בבית הספר.
אראלה השתלבה באופן טבעי בעשיית התרבות בטירת צבי הודות לכישוריה הרבים ובעיקר בזכות אהבתה לספרות, שירה ותיאטרון. זכיתי להיות רכז תרבות בטירת צבי בתחילת שנות ה 80. אראלה הייתה חברה בוועדה. כשדיברתי בשבעה עם ילדיה של אראלה הם סיפרו לי שיש בביתם קלסר ובו יש תיעוד של ערבי התרבות שאראלה הפיקה בשנים אלה. מצאתי בקלסר זיכרונות מלפני שנים מאותם ערבים נפלאים שזכיתי לעשות יחד עם אראלה. בערבים אלו באו לידי ביטוי כישוריה הרבים של אראלה. במיוחד זכורים לחברים הוותיקים ערבי השירה והספרות שערכה אראלה. על חוברת השירים שהוצאנו לערב השירים של המשורר נתן יונתן בחרה אראלה את השורה "אדם כמו ציפור כל עוד נפשו בו שר". לקראת הערב הזה נסענו לקיבוץ שריד לפגוש את המשורר כדי לחשוב ולתכנן יחד אתו את מהלך הערב. בשיחה עם המשורר שהיה אהוב מאד על אראלה, באו לידי ביטוי התכונות שאפיינו לדעתי את אראלה - היסודיות, הצניעות, הסקרנות הדעתנות, הרגישות, הכבוד שידעה לתת לכל אדם, והיכולת להכיל גם דעות שהיא לא הסכימה אתן. אני זוכר כמו עכשיו את עיניה הנוצצות מהתרגשות מהשיחה עם המשורר ואת הכבוד וההערכה שרחשה לו לאורך כל השיחה. בעריכת הערב שכלל ראיונות שערכה אראלה עם המשורר, שירת זמרות וזמרים, מקהלה של חברי טירת צבי ושירה בציבור, באו לידי ביטוי כישוריה הרבים ותכונותיה המיוחדות של אראלה. ערב נוסף שהפיקה אראלה הוקדש לשירי המשוררת לאה גולדברג. אראלה בחרה לערב הזה את הכותרת "כאור בשולי הענן" – קטע משורה מהשיר הנפלא "את תלכי בשדה". הערב הזה זכה להצלחה גדולה והועלה פעם נוספת ע"י חברי טירת צבי, בפני רכזי התרבות של הקיבוץ הדתי בסמינר תרבות שהתקיים באותו הזמן.
בסוף ערב ההודיה שערכו בני המשפחה יחד עם אראלה לאחר החלמתה מהניתוח אמרתי לאראלה שיש לי חלום – שנזכה לערוך שוב ערב ספרות ושירה כפי שזכינו בעבר. לצערי כבר לא נזכה לזה.
נתנחם במה שהותירה לנו אראלה. בשורה שבחרה אראלה ככותרת לערב עם נתן יונתן, היא בחרה במילים:
אדם כמו ציפור
כל עוד נפשו בו שר.
אראלה שרה כל עוד נפשה הייתה יכולה לשיר. אני בטוח שבני משפחתה משה והילדים ימשיכו לשיר את שירה גם לאחר לכתה מאתנו.
שמעון הראל – בן כתה של משה, שותף (ומרכז) בועדות תרבות בקיבוץ לאורך השנים.

בס"ד ח' אדר ב' תשע"ט 15.3.19
מעגל נפתח ומעגל נסגר- סיפור ההשתלה


לפני כשנתיים עברה אראלה ניתוח מורכב להשתלת כבד, ניתוח מציל חיים. אנו מודים לקב"ה יום יום על חזרתה של אראלה לחיים בריאים, והסיפור כבר סופר בהזדמנויות שונות.
מעגל אחד נשאר פתוח. בבית החולים לא ידעו ממי הגיעה התרומה והפנו אותנו למרכז ההשתלות הארצי. מרכז ההשתלות הוא היחיד המכיר את הפרטים ורק אם משפחת התורם מסכימה נוצר הקשר. כתבנו מכתב תודה למשפחה, זיהינו את עצמנו והשארנו טלפון וכתובת. בינתיים אראלה קיבלה על עצמה להוסיף עוד נר בהדלקת נרות שבת, וכך היא ממשיכה לנהוג ולברך כל שבת את התורם.
עברה שנה ולא קיבלנו שום תגובה. במשך הזמן חיפשנו באינטרנט תאונות שקרו בזמן הניתוח ולא מצאנו כלום. פנינו שוב למרכז ההשתלות וביקשנו שינסו שוב לקשר אותנו למשפחה אך הקשר לא נוצר. בינתיים אראלה החלימה יפה, מרגישה בטוב, ושבה ממצב של סכנת חיים מיידית, לחיים רגילים. הרצון להודות למשפחת התורם התעצם וחזר אצלנו שוב ושוב.
בתחילת חודשכסלו הגענו לביקורת שוטפת בבית חולים וביקשנו שוב שיצרו קשר עם מרכז ההשתלות. לאחר הביקורת הלכנו להצטלם ליד חדר הטיפול הנמרץ, מקום בו אמרנו פרקי תהילים יחד עם חברי טירת צבי ברגעים הקשים. והנה צלצול טלפון. על הקו מרכז ההשתלות. הם יצרו שוב קשר עם המשפחה התורמת וקבלו תשובה שמוכנים לדבר איתנו. איזו התרגשות. קיבלנו מספר טלפון אליו נתקשר.
כשחזרנו הביתה התקשרנו. החששות גדולים, היו לנו המון שאלות בראש שהרי עברו כבר יותר משנתיים ולא ידענו כלום, גם לא הנסיבות שבהן נפטר התורם. מי יענה? מה תחושותיו? האם יסכים להפגש? הטלפון צלצל ובצד השני ענה לנו גבר שאמר שהתרומה היא מאשתו שנפטרה, ואכן לפני שנתיים הגיע אליו המכתב שכתבנו אך הוא היה עדיין עטוף באבל ולא יכל לענות לנו. הוא מסכים להפגש אתנו. כמו כן נודע לנו שמדובר במשפחה נוצרית המתגוררת בחיפה ולה ארבעה ילדים קטנים. ביקשנו להגיע אליהם הביתה בעוד מספר ימים, וקבלנו את הכתובת. שוב היינו בהתרגשות. כבר שנתיים שאנחנו חולמים על הפגישה והנה היא מתקיימת. את פנינו קיבל יוסוף, גבר כבן 40 שהחזיק בידיו אחד מבניו, נכה 100%. הוא התחתן עם קרובת משפחה ואצל כל ילדיו התגלו פגמים גנטיים. האיש שהיה פועל בנין פשוט הפסיק לעבוד מאז שאשתו נפטרה ומתמסר לגידול ילדיו, שהגדול ביניהם כבן 12. התוודענו לאדם רגיש ובעל שאר רוח המתמודד יום יום עם גידול ילדיו בצורה מעוררת השתאות. הסתבר לנו שאשתו נכנסה לניתוח הנחשב פשוט, אך הסתבך רפואית. ההלם מההסתבכות היה קשה ועד היום נמשכת ההתאוששות. לאחר פטירתה פנו אליו שיסכים לתרומת אברים דבר שמעולם לא חשב עליו. למרות זאת הוא לא הסס, ובזכות הסכמתו ישנם כמה אנשים שלא הכיר מעולם, שקיבלו את חייהם, וביניהם אראלה. שמענו סיפורים על משפחה שהחלה לבנות את חייה, על אשה אוהבת ילדים ובעל שנותר לבד ומתמודד כמעט ללא עזרה עם מטלות הבית, שליחת הילדים למסגרות החינוך וקבלתם אחר הצהריים חזרה הביתה. התרשמנו מאד מאישיותו של האדם הפשוט שאחרי האבדן הגדול החליט לא לוותר ולהלחם על גידול משפחתו עם כל הקשיים הכרוכים בכך, בנתינה ואהבה אין סופית. יצאנו באמירת תודה גדולה ובהבטחה לשמור על קשר בעתיד. הצטערנו לשמוע שנתרמים נוספים לא כתבו אפילו מכתב תודה, והרי קיבלו את חייהם. מסתבר שאמירת תודה לא תמיד ברורה ומובנת מאליה. נפגשנו איתו פעמיים נוספות. הקשר נפסק לאחר כחצי שנה כשמצבה של אראלה לא איפשר המשך הנסיעות.
זכינו להכיר חסיד אומות העולם שלא ידע שהוא כזה.