העליה לטירת צבי, ההתקפה הראשונה, 1937-1939

תמונות שונות של טירת צבי	קבוצת שחל כהכנה לעליה	לדף הפתיחה של טירת צבי	טירת צבי 1939 תאור מפורט
לדף של שלמה שכטר שנרצח בשמירה על שדות טירת צבי	עבודת גיאו טופ תיאור הסטורי גיאוגרפי כולל ההתקפה הגדולה	שירי חג המשק	שנים ראשונות בטירת צבי
הרב צבי הירש קלישר	וינגייט בטירת צבי	הסטוריה של טירת צבי	מכתבים משפחתיים וזכרונות המשקפים את החיים בשנים הראשונות
		יחסי טירת צבי והמנדט הבריטי

ההכנות לעליה בבית אלפא	מפת דרום עמק בית שאן 1938	משאית עמוסה בדרך להקמת טירת צבי
לסרט תיעודי מארכיון שפילברג על טירת צבי וחומה ומגדל   לסרטון קצר על יום העלייה והתקופה הראשונה	הערבים מפנים את חפציהם מהטירה ביום העליה לטירת צבי	למצגת יפה המסבירה על הנוטרים והשמירה בטירת צבי והקשר עם המנדט הבריטי
תצפית  מן הטירה לכיוון הירדן.	מבקר בריטי ולידו אולי טוקאן. המיקום אולי ליד הסדריה	החומה סביב הטירה אורחים בריטיים מגיעים משקיפים מהטירה לכיוון מערב .
במרכז שוטר בריטי. משמאל יהושע ברוכי (כנראה) ומימין ערבי חובש תרבוש, אולי אולי טוקאן ראש עיריית בית שאן. התאריך אולי קיץ 1938	11.8.37 כחודש וחצי לאחר הקמת טירת צבי כא תמוז תרצ''ז 30.6.37 הנציב העליון ארתור ווקופ  אחרון העולים. עומד וממתין למעלה אולי גרשון ריטוב המוכ'תאר	11.8.37 ד' אלול תרצ''ז הנציב ארתור ווקופ יורד מן הטירה
משה שרת מספר על שמחתו של הנציב העליון ווקפ כששמע על נצחון ההתקפה הראשונה על ט"צ 2.3.38	המשך המכתב. בסופו מוזכר הביקור הראשון של הנציב העליון הביקור הידידותי מראה על יחס האנגלים לעליית טירת צבי	מכתב ממאיר אורליאן (אור) למוטל (מרדכי) הרשברג נכתב כחודש אחרי העליה ומשקף את האוירה
מפת ההתקפה הראשונה על טירת צבי		לסרטון על ההתקפה הראשונה והשנים הראשונות בטירה מבוסס על תסכית רדיו משנת 1982
יומן משטרת הנוטרים והשומרים בטירת צבי 6.7.1938 תעוד התקפת כנופית ערבים והדיפת ההתקפה	המשך תיעוד התקפת הכנופיה 6.7.38  והגנת הנוטרים שהצליחו להניס את התוקפים	יומן משטרת השוטרים המוספים בטירת צבי דיווח על עקירת עצים בפרדס 11.6.38
יריות על הטירה  5.11.38	המשך דיווח הירי על הטירה 5.11.38 מ.פ. = משה פרנק = אלן חורין	יריות על הטירה 2.3.39 שמואל טורצקי = צביאלי
דיווח על קבורת וייל ומליונר 9.3.39	. 8.3.39	אריה וייל ויעקב מליונר יוצאים ללוי הרכב - משימה ממנה לא חזרו 8.3.39
מפת הסבר לתחנות בתולדות טירת צבי ובהגנתה	תחנות בתולדות טירת צבי ובהגנתה מתוך -טירת צבי במערכה	מפת ההתישבות באזור בית שאן 1939

עם העליה לטירת-צבי

 חיים גבריהו( "זרעים" , אלול תרצ"ז)

בעיני הכובשים עצמם, היו מוזרות התרועות החגיגיות וקריאות ה'הידד' של הישוב, עם העליה לטירה.  בעיניהם - היה זה דבר טבעי! חובה לאומית פשוטה שהם מקיימים, בעלותם ליישב ערבה שוממה.  ובצדק העיר אחד העולים:  "למה זה אותה התפעלות עצומה על ה"חלוציות" שלנו?  ליהרג,  להישחט במינסק,  בריסק  וקישינוב - יכולנו - ואילו לעלות לנקודה חדשה מצויידים באוכל, מכשירי-עבודה, בלויית נוטרים - לא נוכל?".

ואמנם, עליה זו לימדה את הישוב, שאפשר לתקוע יתד בבקעה מוקפה ערבים, אשר עשרים קילומטרים מסביב לה אין נקודה עברית.  בלי כביש, בלי קשר טלפוני, צפויים לחסד אוירונים בימי-זעם - עליות כאלה צריכות להיות עניין  טבעי, יום-יומי, לעם הרוצה להיגאל.

חברי "טירת-צבי" אינם מעור אחד, ולא היו קודם עלייתם במחנה אחד.  הם מורכבים משלושה גושים.  וכשנזכור, שעיקר-העיקרים אצל איש הקבוצה זו החברה שבה הוא חי - נבין שהתמזגות הגושים לא היתה מן הדברים הקלים.  קדמו לה אסיפות ושיחות אין-מספר,  עד שבאו להכרה שמוכרחים לוותר על התקוות העצמיות הראשונות, ונתחברו לגוש התיישבותי מאוחד.  עוד לפני עשרה חודשים, חשבו חברי קיבוץ רודגס שכולם ייצאו ביחד להתיישבות, וישאירו את המחנה בפתח-תקוה כמקום-הכשרה של התנועה-הקיבוצית.  אחרי-כן השתנו הדעות, והרוב החליט להשאר במחנה זה  כמקום-התישבות-קבוע.  אבל - גוש אחר של חברים לא רצה להישאר בקביעות במקום הקרוב לעיר  והשפעתה,  ושאפו לבנות את חייהם בנקודת-ישוב חדשה.

כטיפוס-מיוחד בגוש הנ"ל , מופיעים חברי שח"ל, שהם בעיקר יוצאי ארצות מזרח-אירופה. בעוד שיתר הגושים - רודגס וקבוצת-יעבץ  שנתמזגו לשם  השתייכות, הם יוצאי גרמניה, ועברו דרך-התפתחות טבעית - שאמנם היתה גם היא מהולה בייסורים חברותיים-משקיים, הרגילים בגיבוש-האופי אצל כל קבוצה וקבוצה בארץ,  אבל סוף-סוף היתה להם התפתחות נורמלית -   לא כן הדבר אצל אנשי שח"ל, שיסוריהם היו נוראים.  הם התיישבו לפני חמש שנים על שטח צר של חמישה דונמים, ולא היתה להם שום אפשרות משקית להתפתח.  הם חיכו לעליה, מתוך שאיפה ליצור אצלם קבוצת יוצאי כל הגלויות.  בין כך רבו החברים העוזבים, העיקה הצפיפות,  חלמו,  הזו,  התלבטו,  עד שנוכחו שלבדם לא יוכלו אף פעם לצאת להתיישבות.  אז נתחברו לגוש הכללי.  והנה המספרים:  מרודגס - באו לטירת-צבי 16 חברים ו-8 חברות. מכפר-יעבץ  16 חברים ו 9 חברות,  ומקבוצת-שח"ל -  22 חברים ו-18 חברות.  89 חברים וחברות אלה, בהם תריסר זוגות נשואים וכן ארבעה ילדים - היו הגרעין המייסד.

יום העליה

פלוגות פלוגות של חברים ומגוייסים עברו במשך יום י"ט תמוז את עמק יזרעאל כשפניהם מועדות לבית-אלפא, ששם נתאכסנו העולים.   הסתדרנו בעבודות שונות:  התאמת-הלוחות בשביל קירות-המגן,  הכנת חוטי-ברזל קצוצים,  מחסומי-קוצים ושקי-חצץ וכו'.  חבורת-העובדים גדלה מרגע לרגע.  באו כארבעים איש משדה-יעקב,  מכפר-חסידים,  כפר יעב"ץ,  כפר-פינס וכפר-עטא.  מכל קבוצות הפועל-המזרחי,  כל עובדי-האדמה הדתיים בארץ שלחו את נציגיהם לכאן.  והנה מופיעים גם מנהיגי התנועה, ומכל מרחבי-העמק באו המונים-המונים.

עם ערב הסתיימו ההכנות האחרונות, וחצר-המשק בבית-אלפא הפכה לבית-כנסת ענק.  החברים מתכנסים  לתפילת-מעריב בהתרגשות נכרת. לאחר התפילה מצלצל הפעמון - והכל הולכים למסיבה חגיגית, אליה הוזמננו מטעם קיבוץ בית-אלפא, בחדר-האוכל הגדול ששולחנותיו מלאים מכל טוב העמק.  בעלי-האכסניה מברכים אותנו ברטט ובהתלהבות: "היה לנו צורך נפשי להתייחד עמכם במעמד השראת-חג, ערב התקדש יום-עליה.  תהא עלייתכם כאבן-יקרת-חן במחרוזת-פנינים. כל ישראל ערבים זה לזה".  החברים הנ"ל דיברו בהתלהבות עצומה בשפת-העמק המיוחדת, וסיימו:  "כרתתם ברית עם תנועה גדולה בישראל". בתום דבריהם - מסרו לקבוצה הצעירה מפתח והסבירו, כי בכך הם מעבירים את מפתח הבקעה מבית-אלפא, ששמרה עליו עד כה - לפיקדון לטירת-צבי, שתשמור עליו מעתה.  מאיר שלנו מודה להם בעד האכסניה, ומביע תקווה שעוד יבוא היום ונחוג עוד פעם את חג העליה הרוחנית.

  אין כמו הורה של אנשי הקבוצות לפני עלייתם להתיישבות, ועל כן התלקחה הורה…  מתוך מעגל הריקודים פרצה תפילת-שיר חזקה עד השמים:  "אל יבנה ערבת בית-שאן,  אל יבנה ערבת בית-שאן…".  באותו רגע נדמה, כאילו כוחותיהם הטמירים של כובשי-כנען , ומחולותיהם וריקודיהם של שבטי-עבר הקדומים, חזרו וניעורו, והם  המרקידים את כל המחנה הגדול הזה. 

וכעת, נצטט מיומן-העליה קטעים, מפרשת יום-הכיבוש של הערבה:

בית-אלפא, כ' בתמוז בבוקר

ישנו כמה שעות, מי על הקש ומי על מזרון שסחב לו מאיזה מקום, תחת שמי עמק יזרעאל.  קמנו בבוקר, בשעה שהשמש רק התחילה לחשוב על הופעתה. התפללנו.  כל מכוניות-המשא עומדות טעונות, הגפירים מצחצחים את רוביהם, ובינתיים חברים חדשים באים מחיפה ומעוד מקומות. באו גם באי-כח הסוכנות.  עוד מעט ונצא.  סודרו קבוצות-עבודה שונות:  טפסנים, נגרים, גודרים, סבלים ועוד.  הודיעו, שלא כולם ייצאו אל המקום בבת-אחת, אלא קבוצות קבוצות.    תחילה, עוד לפני צאת השיירה, נשלחה מכונית ובה נציגים של:  הקבוצה העולה, הקרן-הקיימת, ראשי השמירה, ואנשי מחלקת-ההתיישבות - כדי לקבל רשמית את האדמה ואת החצר  מידי באי-כח הבעלים.  למעשה, סוכמו כל פרטי הפינוי של הטירה כבר לפני זמן-רב, אלא שהעוסקים בהתיישבות העדיפו להשאיר את הערבים בטירה עד ליום-העליה ממש, כדי שלא יתגלה סוד-העליה המתוכננת לבדווים שבסביבה, לבל יכינו הפתעות לא-נעימות… עתה היה צורך לנסוע, לשלם, ולהשלים את העיסקה.  אחרי שתיית קפה-שחור ושיחה ממושכת על עניינים שונים, הטביע הבדווי את בוהנו על התעודה.  העיסקה הושלמה.  המכונית חזרה לבית-אלפא, להודיע שאפשר לצאת לדרך.

מבית-אלפא יצאו מאה איש בשבע מכוניות משא, ושמונה מכוניות קטנות.  הם היו מלווים שומרים מזויינים. לאורך הדרך, בתחילתה, עמדו עשרות חברי הנוער-הדתי משדה-יעקב, שטיפסו על האוטומובילים שהובילו את העולים. אלה שזכו להכנס למכוניות נקראו "עולים בלתי-ליגליים".

 לקול שריקת משרוקית - יוצאת השיירה לדרך.  בראשה החלוץ - טרקטור ומחרשה, ואחריהם יתר המכוניות.  חוצים כפרים ערבים.  עוקפים בדרך-לא-דרך את העיר בית-שאן.  מיד כשמגיעים - יוצאים הטרקטור והמחרשה לחרוש.  הנוטרים תופסים עמדות-אבטחה בשטח. בשריקות משרוקית מכוונים את קדחת-הפעילות.

כמה קבוצות-עבודה - וביניהן קבוצת-החצץ שגם אני שייך לה - נשארו בבית-אלפא, ותיכף כשיחזרו מכוניות-המשא נטען עליהם במחצבה את החצץ למילוי קירות-המגן.

מחצבת עין-חרוד,  צהריים 

בשתים עשרה חזר האוטו הראשון.  מסרו לנו, שבמקום סודרה מסיבה לעיתונאים.  הבידואים השכנים באו לברך את העולים. 

נסענו למחצבת עין-חרוד . ב"קיבוץ-חוגים עין-חרוד" שתינו מים ואכלנו ענבים.  מבורך הוא העמק, שבכל מקום שתדרוך בו רגלך - יקבלוך בלחם ובמים.  העמסת החצץ התקדמה במרץ כזה - שהחצץ התיז ניצוצות תחת ידינו.

 שתים אחר-הצהריים    

הידיעות הבאות מהמקום מוסרות, שהכל הולך למישרין.

הקרן-הקיימת קבעה לנקודה את השם:  טירת-צבי.

אחר הצהרים במקום 

נסענו לכאן במכוניות-המשא העמוסות חצץ.  עברנו את המקום שבו נהרג הקדוש חיים ברוק, ובאנו לבקעת-בית-שאן.  פלגי-מים חוצים אותה לרוב. דומני, שאין עוד בארץ מקום מבורך בשפעת מים - כערבת בית-שאן.  העושר במים, יפי-נוף ופוריות המקום - מאמתים את דברי חז"ל, ששער גן-עדן הוא בעמק בית-שאן.

הסביבה כאן אינה שוממה לגמרי, אלא - הזנחה שוררת כאן.  אפשר להפוך את העמק הזה, שכעת נמצאים עליו כפר עלוב ואוהלי בדווים מפוזרים - לעמק ברכה ולאסם -חקלאי לארץ-ישראל.

  טירת-צבי,  שבע בערב   

אנסה לתת דו"ח על עבודת היום:  בבוקר, מצאו כאן בית וחצר מוקפת חומת-טיט, הפרוצה בפינה הצפון-מזרחית.  מצאו זוהמה, חלאה, זבל ופרעושים ללא שיעור.  העולים התחלקו מיד לפלוגות-עבודה.  אלה- פנו לטהר את החצר וחדרי-הבית מערמות הבוץ והרפש, ואלה ניגשו לבצר את חומת-הטיט הרעועה, ולהפכה לקיר-מגן מפני כדורים. כשגמרו למלא בחצץ את דפנות-העץ הכפולות - נשמו לרווחה. עכשיו - אף כדור-אויב לא יחדור למחנה!  נחפזו להקים עמדות-הגנה, חפרו תעלות-קשר, סביב החצר סודרה גדר-כפולה של חוטי-ברזל דוקרים.  על גג הבית הגבוה הותקן מקום לזרקור וסודר מנוע לחשמל.  באותו הזמן התחילו בחריש הגבולות. למחרת - ייצאו לחרוש בכל השטח.

בפנים לחומה - חצר רחבה. בלי פרח ועשב. רק עץ סדריה אחד בפינה.  לכל אשר תפנה העין - קבוצות עובדות.  מחנה-עבודה מאורגן. חם ויבש… אחד התנדב להיות "שר-המשקים" של המחנה. כל היום הולך מן המחנה אל המעיין ובחזרה, ממלא ג'ארה במים, עובר מחבר לחבר ומשקה את כולם. עובדים בטמפו.  בולטים אנשי  'שדה-יעקב' במומחיותם וחריצותם.

חדרים אחדים סויידו, וקיבלו צורה חדשה.  כמה רגעים לפני שבע בערב התחיל הזרקור - שהוקם על הגג - בעבודתו.  בישר באורו את יצירת הנקודה החדשה להרי הגלעד, פנה לצד ירושלים ויריחו, סבב להרי אפרים וגלבוע.  גדלה השמחה, כי שמענו שבית-יוסף שלח על-ידי איתות את ברכתו.  מחפשים קשר איתות עם "השדה".  הגפירים והשומרים משוחחים ביניהם ואומרים, שקשר עם "השדה" יש לו ערך גדול יותר מאשר עם בית-יוסף.

שומעים צפצוף - ופקודה להסתדר בשורות ולהתפקד.  מפקד המחנה - בא-כח אגודת-השומרים הארץ-ישראלית, מסדר את השמירה ללילה וליום, נותן פקודות ומפרט פרטים משולחן-ערוך של הלכות ומנהגים בשעת יריות והתקפה,  דיני-נוטרים ודיני-אזרחים.  בחצר סודרו מיטות ומזרונים.  כל אחד מבקש מקום להניח עליו את ראשו.  כל אחד ואחד מרגיש את קדושת היום.  נעשה כאן מעשה גדול בלתי-רגיל, שלא כל אחד זוכה לו בימי-חייו.

מתוך פרסומים שונים

 אלול תרצ"ז 

מיום-העליה עד עכשיו עברו כחודשיים, ובינתיים  הוקמו צריפים, החלו בחרישת-השדות,  הפעמון מצלצל כמה פעמים ביום, והכל מתפתח כרגיל.

מצב הבריאות אינו משביע-רצון. הקיץ רבו מקרי הקדחת. כשני-שלישים מאנשי-המקום והנוטרים שנשלחו לקבוצה -  חלו.  אשמה בזה הבריכה המוזנחת, שפע המים הפראי. המחלה, שפרצה בעצם הקיץ-הלוהט התישה מאד את הכוחות, וחלק גדול מן הנפגעים הועברו לבית-הבראה זמני, שהקימה הקבוצה בהר-הכרמל.   עכשיו עומדים לפני עבודות שתסרנה את הנגע הזה: הקמת בריכה מסודרת, נטיעת עצים, אחר-כך ייגשו לעיבוד כל השטח.

קשיים גדולים עוד יותר מציב "המצב", דהיינו-  בעיות-הבטחון.  בעת-העליה על הקרקע שררה בארץ מעין-הפוגה ב"מאורעות", אך זו הסתיימה בראשית תרצ"ח (סתו 1937).

- חשוון תרצ"ח:   ערביי הסביבה מרבים לפנות לרופא-הקבוצה….. מייעצים לרופא לא להמשיך לרפא בחינם, היות והביקורים אצלו יכבידו עליו,  וגם ירגיזו את הרופא והרוקח מבית-שאן.  תושבי בית-שאן שואפים לשקט - אולם קבוצה קטנה של מסיתים משתלטת מדי-פעם על הסביבה, ובעזרת רוצחים-שכירים הם מבצעים רציחות, חבלות ובעיקר שריפות.  מעמד הבדווים ירוד מאד.  השלטון הבריטי הפסיק את מעשי השוד והביזה ששמשו להם מקצוע, והם נאלצים לאחוז במחרשה.  לכן למסיתים קל מאד לעורר אותם למעשי שוד תמורת כסף, ובייחוד שיש גם "מצווה לאומית" במעשיהם.  החורף  הקל על המסיתים הללו את מימוש משימתם - הפרת השקט.

 בכסלו תרצ"ח, נובמבר 1937, נורה ונהרג חבר תל-עמל יהודה שפנוב.  טירת-צבי הרחוקה והמבודדת - נעשתה מבודדת עוד יותר, כאשר הגשמים מילאו את דרכי-העפר בוץ, ועשו אותן בלתי-עבירות כמעט.  שוחרי רעתה יכלו להישען על הוודאות, שיעברו שעות רבות עד שתוכל תגבורת כלשהי להגיע אליה, אם תותקף.  חודשי שהותה במקום גילו לערבים מה קטן מספר החברים בה.  מנהיגי חבורות ערביות אלימות, שהתנגשו עם הצבא הבריטי ונאלצו להימלט לסוריה - שבו בחודש ינואר לארץ, וחידשו את פעילות כנופיותיהם.  בעמק בית-שאן הם חשבו להשיג הצלחה צבאית קלה, שתהיה - מבחינתם - הישג לאומי בעל משמעות סמלית גבוהה - חיסולו המוחלט של אחד הישובים החדשים.  הם בחרו בטירת-צבי.

טירת-צבי הכינה את עצמה כמיטב-יכולתה לקראת הצפוי. מפעם-לפעם באו התרעות מודיעיניות על התקפות צפויות, אך אלה התבדו.

 ההתקפה

הערבים בנו תוכנית-התקפה שלמה:

 ב - 21 בפברואר 1938 (כ"א באדר תרצ"ח), התנפלו על תחנת-משטרה קטנה , חונזיר, שהיתה מרוחקת מטירת-צבי כחצי-קילומטר, ושתפקידה היה להשרות בטחון באיזור.  הם שדדו את רוביה, וניתקו בה את הטלפון, שהיה היחיד בכל הסביבה.

 שבוע ימים לאחר ההתנפלות על התחנה - בליל ה-28 בפברואר, לילה חורפי-אפל של סוף חודש, בלי ירח, בשעה 10.30 בלילה - נעורו חברי טירת-צבי לקול יריות והתפוצצויות שנשמעו מעבר לחומה.   תוכניתם של התוקפים היתה - לפרוץ בחשאי את גדר-התיל אשר מסביב למחנה המבוצר, להגיע בזחילה עד לחומה, לנפץ את הזרקור ולעורר בהלה בין המגינים על-ידי הטלת רימוני-יד; ולאחר שחפצם זה יעלה בידם - לתפוס חפירה חיצונית אחת, לכבוש את העמדה הקרובה לה, ולהתפרץ לתוך הנקודה, בסיוע  כוח של כמה עשרות אנשים, שהמתין להם בחורשת קני-הסוף הגדולה, כ - 200 מטר דרומית-מזרחית לטירת-צבי. כעשרה אנשים מהכנופיה ניתקו את גדר-התיל בפינה הדרומית-מערבית.  השמירה - יש לומר -  לא היתה עירנית דיה באותו ערב.  העייפות והשעמום - שהן הסכנות בגדולות ביותר בכל מערכת-הגנה פסיבית, פגעו גם בשומרי טירת-צבי.  רחש זרמי-המים בסביבה טשטש אף הוא את איוושת זחילתם של התוקפים.

בתחקיר שנערך אחרי ההתקפה נאמר:

"נקודת-המוצא של ההתקפה היתה מדרום-מערב.  בפינת-החדירה חתכו המתנפלים את הגדרות במזמרה; נכנסו לחפירה ג'  שהיתה עזובה, התקדמו בהסתר עד עמדה ג', שם זרקו שתי פצצות שלא התפוצצו (פצצות טורקיות ישנות, מנגנון-הדלקה מתוצרת-ביתית, ומתוכו בלט פתיל ארוך שהציתו אותו, לפי הנראה, בסיגריה).  פעולה זו בוצעה בידי 10 אנשים, בערך.  הם ניסו להוליך-שולל את אנשי עמדה ג' בקריאות "חבר'ה"!  יחידה שניה של לערך 10 אנשים היתה מפוזרת בשרשרת מחוץ-לגדר, וחיכתה בצד דרום-מערב. אחרי זריקת-הפצצות ריכזו עשרת הראשונים את אישם אל הזרקור, ונעזרו בקבוצה שניה שמחוץ לגדר, שפתחה אף היא באש.

הזרקור נפגע ונופץ מיד, וכל המערכה התנהלה מכאן ואילך בחשיכה.  ניפוץ הזרקור נטל את האפשרות להתקשר באיתות-אור עם תחנת-הקשר בניר-דוד. אותה שעה  עברו מצד מזרח כמה ערבים את הגדר בזחילה מתחת התיל.  אנשי העמדה המזרחית הרגישו בהם, ירו והרגו ערבי אחד ופצעו את חברו.  הלה ברח, כשהוא משאיר את רובהו".

הקרב הוכרע ברימונים, שנזרקו על המתנפלים מהעמדה הדרומית-מערבית.  יללת פצועיהם הוציאה, כנראה, את הערבים מגדרם. הם הסתערו על המחנה בקריאות "עליהום".  גם הקבוצה שהתחבאה בסוף הצטרפה לקרב.  היריות נמשכו שעה ארוכה, עד שלבסוף נסוגו הערבים, כשהם גוררים אחריהם את נפגעיהם.

בשעה 23.00 בערך, כאשר ההתקפה כבר דעכה, הצליחו אנשי טירת-צבי ליצור קשר עם מושב בית-יוסף בעזרת פנס-איתות.  מכונית משמר-נע מגוש-חרוד יצאה לסייע, אך שקעה בבוץ והגיעה למקום רק בשעה 6.10 בבוקר, כשהיא נגררת על-ידי טרקטור.  כעשר דקות אחריה הגיעה גם המכונית-המשוריינת של המשטרה.

 ההתקפה נהדפה בזכות הארגון-הטוב וההכנה הטובה של החברים, שלא איבדו את עשתונותיהם - למרות ההפתעה - ופעלו בחשכת-הלילה בסדר ובמשמעת גמורים.  מפקד המקום - גרשון ריטוב, שלט באנשיו והצטיין במילוי-תפקידו.   לקול היריות-הראשונות מיהר כל איש לקבל את נשקו , שהכין בשבילו המחסנאי, והגיע במהירות לעמדתו הקבועה.  מפקד העמדה המזרחית, יוסף ליטווק, הגיע עם אנשי חפירתו כשהערבים כבר התקרבו אליה, וניהל את פעולת אנשיו באומץ ובכשרון.  קשה יותר היה המצב בעמדה הדרומית-מערבית, שאותה שמו המתקיפים מטרה ראשונה לרימוניהם.  חנוך ג. עמד יחיד בפתח-העמדה, בלי ליסחף בבהלה שתקפה את שאר מגיניה, ובעמידתו זו הרתיע את הערבים והרגיע את חבריו.

מהתחקיר:  האויב ירה 300 כדורים ומעלה.  מקרב המתקיפים נמצא ערבי הרוג. הצבא הבריטי מצא בחיפושיו עוד שלוש גופות של ערבים שנפגעו בהתקפה.  יש יסוד לשער, שיש בין הערבים עוד פצועים.  הבדווים השכנים סיפרו, כי הכנופיה שדדה מהם שלוש סוסות להובלת הפצועים.  לדבריהם  מנתה הכנופיה כמאה איש.  אנשי טירת-צבי ירו 169 כדורים אנגליים רשמיים,  30 ברובי-ציד , 7 במקלע-רק"ם,  8 באקדח,  וזרקו 6 רימונים.  אחד המגינים נפצע בירכו.  הנקודה הוזהרה יומיים לפני ההתנפלות על סכנה של התקפה קרובה.  לא כל ההכנות הוצאו את-הפועל בקפדנות הדרושה.  יש לציין במיוחד את השגיאה הגסה, שדלת-המחסן המובילה לעמדה ג' היתה נעולה, והיה הכרח לפרצה בשעת-מעשה.  הפעולה בכללה התנהלה בעוז ובסדר.  ראשי המשטרה והצבא שיבחו את פעולת ההתגוננות של אנשי המקום.

לתיאור נוסף של ההתקפה הראשונה ראה מה שנכתב בעמודים שבט תשס"ח (720) 4 ע"י נחום ברוכי

שיטת חומה-ומגדל הוכיחה את עצמה

הגנת טירת-צבי עשתה רושם גדול. זו היתה הפעם הראשונה ששיטת "חומה ומגדל" הועמדה במבחן והוכיחה את עצמה.  הוצדק המאמץ לתקוע יתד-התיישבותית קטנה ומבודדת, כאשר קיים שיקול-מדיני לעשות זאת.  לערבים הוברר, שחיסולו של יישוב אינו קל, כפי שחשבו. שנה לאחר מכן, אמר אליהו גולומב: "השינוי מורגש מאד בעיר בית-שאן. מי שנוכח איך היו עוברים את העיר לפני שנה - יודע מה גדול השינוי".  התחזק אמונם של השלטונות-הבריטים בכוח היהודי. הנציב העליון ווקופ, שיצא למחרת ההתקפה את הארץ, שלח מטקס-הפרידה מברק ברכה לסוכנות.  גנרל ויוול, מפקד הצבא בארץ, בירך את שרתוק על הצלחת ההגנה בטירת-צבי.  מפקדי המשטרה סונדרס ורייס העמידו את נוטרי טירת-צבי כדוגמה לנוטרים ולשוטרים בכל הארץ.

 התפתח לחץ ציבורי על ממשלת-המנדט לסלול כביש בר-נסיעה לטירת-צבי.  פינוי החבר הפצוע המחיש את גודל הבעיה.  הוא הובל בעגלה רתומה לטרקטור  עד בית-אלפא, מרחק של כ - 20 קילומטר, ורק למחרת הובא לבית-החולים בעפולה. 

הממשלה הציבה בטירת-צבי תחנת-אלחוט משטרתית, וכן הוסיפה לנשק הרשמי מקלע-קל "לואיס" עם ארגז-תחמושת  ו - 10 רימונים. 

מקורות :

החומר לקוח מתוך ספר שיצא בסידרת "עידן",  והוא מספר 9 באותה סידרה, ונקרא: ימי חומה ומגדל.  העורך - מרדכי נאור.  הוצ' יד-בן-צבי תשמ"ז.

בספר יש פרק ארוך על טירת-צבי, שאותו ערך שלמה רוזנר.

על יום-העליה, הוא מביא קטעים משלושה מקורות:  חיים גבריהו -  מעתון "זרעים",  וכן מתוך כתבה של שבתי-דון-יחיא (דניאל) שהופיעה ב"הצופה". וכן מתוך "יומן טירת-צבי".  בין הקטעים, הוא מוסיף דברי קישור.

בקשר להמשך (חשוון תרצ"ח) - הוא מצטט את ש. ליפסקי מהעיתון "דבר" , ולא ברור מתי נגמר הציטוט, ומתי מתחיל דיווח של העורך. על ההתקפה - לא כתוב המקור.

השתתפות החברות בהגנת הטירה בזמן ההתקפה

תיאור ההתקפה על טירת צבי כפי שנכתב ע"י זהבה גרשטיין- יורב.
פורסם בבטירה ‎26.3.38

הנך מעוניינת לדעת על חלקה של החברה בניין קבוצתנו, ובפרט על התפקיד שמלאו החברות בליל ההתקפה של אז. עודני נמצאת תחת הרושם החזק של אותו הלילה. באותם הרגעים ראינו נכוחה ש"הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל". תוכן המלים האלו, שחונכתי לראותן כסמל לאמונה וביטחון, הינן כעת בעיניי כהויה חיה. נשגבה ביותר. כי הרי בכל פרט ופרט התרחשו לנו מעשי ניסים. ואחד הניסים הגדולים היתה התנהגות האיתנה של חברינו בשעת הפעולה. של כל חברינו בלי הבדל בין בחור ובחורה.
תפקידי החברות היו רבים. בעוד שהזרקור פועל, וכל מטר היריות הופנה אליו, הגיחו המאותתות על הגג. ואחריהן המקשרת עם פקודת המפקדה. ככה הגיעו בן רגע. גם חברות העזרה הראשונה למקומן.
כל הפעולות נעשו במהירות הבזק, כמעוף הקלע העוזב את הקנה מלוטש הסלילים. אין פנאי לחשוב ולהרגיש כי סוד הפעולה בשביל איש השורה הינו השגת החוש של המכשיר הדומם הממלא את תפקידו בידיו בלי היסוס מחשבה או רגש. על כן לא אוכל למסור לך הרבה רגשות מאז. רק כמה פרטים, שעברו עלי.
אני מקשרת בעמדה א'. שהיא בצד צפון מזרח, באותו צד חל שינוי בתכנית ההגנה ע"י הרחבת המחנה. את החומה החדשה לא הספיקו לגמור. וגם החפירה לא הגיעה עד הפירצה בחומה. מהיריות הראשונות התעוררתי ורצתי החוצה. ראיתי איך שכל חבר רץ למקומו, לא ידעתי אם אנשי העמדה שלי כבר יצאו לחפירה. ירדתי למפקדה לשאול על המצב. קיבלתי פקודה לשמור על פתח המעבר בין שני חלקי המחנה. תפסתי בידי את תריס הברזל, בכדי לסגור את הפתח באם יתפרצו לתוך המחנה החדש. ראיתי שהשער הגדול פתוח ורציתי לרוץ לסגור אותו, לא זכרתי שאין זה בכוחי כי השער מצופה לוחות ברזל והוא כבד מאד. אבל זכרתי שקיבלתי פקודה לשמור על הפתח ואסור לזוז משם.
בעוד רגע נסגר השער ע"י הממונים לכך ואני עם עוד שני חברים שנשלחו במקום אנשי העמדה שחסרו באותו לילה, עברנו בזחילה לחפירה, בעוד מטר היריות עובר מעל ראשינו. תפסתי את מקומי בקצה החפירה. מעבר לחומה הפרוצה, ועד חמש בבוקר הייתי המקשרת בין החברים והמפקדה. מעל הרגשת הטחב וקור הלילה העיקה ההרגשה שחבר נפצע ומפצעו זב דם חי.
פרטי ההתקפה וההדפה לא ידענו בלילה ורק בבוקר נודע לנו שהפרדות החביבות היו הפעם לקורבן, ושהתוקפים השאירו חלל לא רחוק מהשער.

רושם אדיר עשתה עלי עמידת הדום של כל החברים בשעה שאחד החברים ברך את ברכת "הגומל" בשם כולנו בעלותו לתורה בשבת.
ככה הפך המאורע לתרועת עידוד בשביל עמנו הנדכא, לאמור "עוד לא פסו אמונים בישראל"! ויהי רצון שבמהרה נזכה לביטחון בלי שלח וקלע, אלא כעובדי אדמה שלווים במחרשה ובחרמש.

זהבה גרשטיין (יורב)

ההתקפה הראשונה על טירת-צבי  - אפריים יעיר

 העימות הראשון נערך בליל כ"ח אדר א' תרצ"ח ( 28.2.1938) , שנה וחצי אחרי עלייתה של טירת-צבי על הקרקע.

ליל חורף סגריר. בחסות החשכה הצליחה כנופיה גדולה של ערבים לחתוך את שתי גדרות התיל , שהיו מתוחות במרחק 50 מטר מן החומה. הם התגנבו עד החומה ממש, וירו על השומרים. אחד השומרים נפצע, ומיד אחר-כך ריכזו הערבים את כל האש אל הזרקור, והצליחו לפוצצו. השתררה עלטה.

החברים רצו, לתפוש איש-איש את עמדתו, אך בצד דרום-מערב לא יכלו להיכנס לעמדה. בחוץ עמדו ערבים, וירו פנימה אל תוך אשנבי-הירי. כמעט קרב פנים-אל-פנים… בחירוף-נפש, הצליחו חברינו לגלגל כמה רימוני-יד החוצה, דרך אותם אשנבי-יריה. הרימונים התפוצצו בחוץ, ועשו שמות בתוקף. גם החברים האחרים ירו לעבר התוקפים - ופגעו יפה. שמענו זעקות-אימים, וכעבור שעה נאלצו הערבים לסגת, בסחבם איתם פצועים והרוגים. כל אותו לילה - איש מאיתנו לא עצם עין.

למחרת נוכחנו לדעת, כי לא נפקד ממנו איש - פרט לשומר הפצוע. התכנסנו בחדר-האוכל לתפילה, והמבוגר שבנו עלה לתורה, ובירך "ברכת-הגומל" בשם כולנו, וכולנו ענינו אחריו "אמן".

בטירת-צבי, היתה באותו לילה תינוקת אחת: רותי אור. אמה - חנק'ה - שמרה עליה בצריף. כל שאר הילדים, שהיו ברודגס עם אמותיהם וחיכו לאישור לבוא לטירה - הצטרכו לחכות לימים שקטים יותר…

טירת-צבי התפרסמה בכל הישוב- ובייחוד בין החלוצים הדתיים - כישוב אמיץ היודע לעמוד בהצלחה מול האויב. הרב נריה כתב אז את השיר המפורסם לרותי התינוקת:

נומי, נומי רותי -תי

מתנפלים על טירתי,

כדורים מזמזמים

נומי רותי - נומי נים.

 (אפרים יעיר)

ידיעות על ההתקפה הגיעו גם לחו"ל - בהמשך חלק ממכתבו של יעקב יוסף גרשטיין מהעיירה ידניץ בגבול רומניה-רוסיה   לבנו ישראל יורב בטירת צבי (סבא למשה ויוסי יורב)

ב"ה, יום א', פ' "צו" פירש"י: "אין צו אלא זירוז מיד ולדורות. זריזין מקדימין למצוות". שנת בנין ירושלים.

(י' אדר ב' תרצ"ח ‎13.3.1938)

בקול תודה אתן לד' הטוב על בריאותנו, החיים והשלום אשר איתנו, ועל הטוב והחסד שעשה לעמו ישראל. שהיום נאספו כל היהודים עם פקידי הממשלה לבית הכנסת, להודות ולהלל על הניסים והנפלאות שעשה עמנו ולברך את שם מלכנו יר"ה, על משפטיו ודיניו הטובים, שעשה לטובת כל החוסים בצילו ברומניה. ויה"ר שנשמע ונתבשר בשורות טובות, מכל אחינו בנ"י בכל מקומות מושבותיהם ובלצ"ג (ובלא צער גדול). אמן.
ותדעו, כי נכתב על מכתב העתים (בעתונים), אשר בקבוצה שלכם בטירת צבי היתה פגישת מלחמה עם שונאיכם אשר סביבותיכם. ובוודאי היה זה למרת נפשנו, אך בהתחזקות הבטחון בד' הטוב, שבוודאי עזר לכם, שלא לנגוע בנפשותיכם חלילה. וישמור אתכם מכל פגע רע ח"ו, ויפרוש עליכם סוכת שלום, מעתה ועד עולם. זאת היתה נחמת ליבנו. ...ואני תפילתי לך הד', שיהיה בשעה טובה ומוצלחת, ושתהיה ישיבתכם שם בענג ונחת.

דברי אביכם, הדורש שלומכם וחפץ בהצלחתכם, ומצפה לישועת הד' בקרוב יעקב יוסף גרשטיין.