English

מפת האתר

צור קשר

 מפתח השמות באתר

מי אנחנו

הצהרת פרטיות

פוליקמן

אלקיס

שכטר

גרשטיין

יורב

דף הבית

גור אריה בן יאיר המל

שורשים ישראל ולאה ישראל ולאה יורב שמו ופורמי שרה ומיכאל  פרקים מהחיים א פרקים מהחיים ב
ורד ואמנון שי וחגית קמה ומאיר גור תומר ורבקה טל ודרור

נולד כ' חשוון תשל"א 19.11.1970 - נפטר י' ניסן תשפ"ב 11.4.2022

gur 10 chodashim.jpg (7097 bytes)

גור בן 10 חודשים

gur.jpg (20621 bytes)

לפני בית המשפחה

gur+tale.jpg (20758 bytes)

גור עם טלה במשק חי בסעד

gur 1983 bar mizva.jpg (14708 bytes)

גור בר מצוה 1983 תשמ"ג

gur 1992 zava.jpg (15402 bytes)

תמונה מהצבא 1992

  gur.jpg (16862 bytes)

גור עם ההורים

 

קברו של גור בסעד

קברו של גור בסעד בסמוך להורים

לזכר גור 3

לזכר גור 2

לזכר גור 1

לזכר גור 5

לזכר גור 4

לחצו כאן לסרט זכרון לגור

 gur hamel.jpg (23995 bytes) גור תשנ"ט

דברי פרידה מגור מחברי הכתה
גור.
ביקשו ממני שאומר דברים בשם החברים לכיתה, והאמת שקשה לי, וכנראה קשה לכולנו לעמוד כאן במעמד הזה וללוות אותך בדרכך האחרונה.
עם ישראל נוהג שלא להספיד בחודש ניסן מפני שהוא חודש של חירות ושמחה, לכן לא אספיד אלא אומר דברי פרידה.
גור, ויותר נכון, 'גור אריה' כפי הוספת לשמך, בשבילנו היית עולם מורכב של סתירות וניגודים.
רק מהתבוננות על שמך אפשר להבין אלו סערות התחוללו בתוכך.
למילה 'גור' שני פירושים: האחד - בעל חי קטן שזה עתה נולד, רגיש ופגיע , סקרן ללא מעצורים.
אך גור הוא גם לשון 'פחד', ושמך מופיע בלשון ציווי כלומר כדאי לכם לפחד ממני.
ולאורך כל שנותיך הכלת את בתוכך את שני הכוחות הללו, היית רגיש לבעלי חיים, לטבע. אהבת את עבודת האדמה כאן בסעד, בגבעות איתמר ובמקומות נוספים. אהבת לעבוד קשה תוך רגישות לחלש ולמי שצריך עזרה, היית פשוט טוב לב.
ומצד שני, לא היית מסוגל להתפשר על האמת שלך, לא יכולת להתנהל במציאות לפי הקצב שלה, לפי הקצב שרבונו של עולם מנהל את עולמו קמעא קמעא, ואתה גור, ציפית לישועה. על האמת שלך היית מוכן לשלם מחירים אישיים יקרים.
לנו, היה קשה מאוד להכיל את הסתירות שבתוכך, לא ידענו איך להכיל אותך ואת הכוחות הגדולים שהתרוצצו בקרבך.
תחושתנו, שהחברה בכללה לא ידעה איך להתמודד עם נפש סוערת כמו שלך.
לאחר הארוע שבגללו נאסרת לשנים רבות, שוב לא ידענו איך להתנהל, איך לגשת. מצד אחד כולנו הסתייגנו מהמעשה שעשית, ומצד שני כן האמנו שיש לתת פתח לחרטה, לתיקון ולתשובה.
גדלנו ביחד כאן במקום הזה שמחנך ללא מילים לאהבה, לרעות, לעזרה לחלש, ושלא מפקירים חבר ואח, גם אם הוא עשה את המעשה הנורא ביותר, הוא עדיין יישאר חלק מאיתנו, בשר מבשרנו, ולעולם יישאר איבר כואב, שכואב לכולנו.
ניסינו לשמור על קשר ככל שהיה ניתן, הגענו לבקר בכלא כשהזמנת, ותמיד יצאנו בהרגשה מעורבת של החמצה: זה לא היה צריך להיגמר ככה, הסיפור הזה היה יכול להיכתב אחרת, אבל לצערנו לא זכינו.
מקובל לבקש סליחה מהנפטר, אז בשם החברים: אנו מבקשים סליחה. סליחה שלא ידענו להכיל, לפני ואחרי הארוע, לא היינו רגישים מספיק למצוקות שלך ולא היינו חכמים מספיק להציע את העזרה הנכונה בזמן הנכון.
גור אריה. הלכת לעולמך בי' בניסן בשבוע בו נחגוג את ליל הסדר.
י' בניסן - הוא היום בו התחיל בפועל תהליך הגאולה, כל בית בישראל לקח לו כבש שהיה אלו -הי מצרים וקשר אותו למיטה, להראות לעולם כולו, אבל קודם כל לעצמנו שכאשר אנו מלאים באמונה אנחנו לא מפחדים מאף עם ולא או מדרך ארוכה ומורכבת. ואנו צועדים לליל הסדר בו אנו מזכירים לעצמנו את הייעוד של עם ישראל - לערוך סדר חדש בעולם, סדר של אמת יושר ושלום.
אבל יש דרך להתקדם לשם, דרך שהתורה מורה לנו, איך מתקדמים ואיך מתקנים. וכשם שזכינו לראות מול עינינו את תהליך הגאולה עליו דיברו הנביאים, עוד נזכה לראות גם את ''וגר זאב עם כבש...וארי כבקר יאכל תבן'', אבל זה יקרה בזמן ובקצב שייקבע לנו רבונו של עולם.
גור אריה, נוח על משכבך בשלום, ואנחנו נמשיך להתחזק באמונה ובסבלנות. נמשיך לחזק ולהחזיק אחד את השני בחסד, בחמלה, מתוך עירנות ורגישות לזולת ולחלש, כמו שאנו מזכירים בליל הסדר: "כל דכפין ייתי וייכול'', גם ובעיקר כשהדבר קשה לנו והכל מתוך אהבת חנם אמיתית.


בס"ד י"א ניסן תשפ"ב
הספד לגור-אריה, מפי הרב מרדכי אוירבך:
"... שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק. נקי – התייסר בייסורים. הזדכך והתנקה.
וצדיק- האמת הייתה נר לרגלו. גור-אריה.
הייתה גור. קטן. לא החזיק מעצמו, וביחד עם זה רוח. רוח של אריה.
מדרך הטבע כל כך הרבה שנים להיות במקום סגור כזה משפיל את
האדם, מכניס אותו לקטנות המוחין.
תמיד. תמיד הוא היה בהתרוממות הרוח.
היה קרוב מאוד מאוד לליבי. היינו מאוד קרובים.
כל ערב שבת היה מתקשר להגיד שבת שלום.
לא הרגישו בכלל כשאתה דיברת שאתה נמצא בדלת אמות מצומצמות.
דיברת כאילו אתה נמצא במרחבים. דיברת בהתרוממות!
אני נזכר. שלחת לי מכתב פעם. אחרי שמחת תורה, אחרי החגים. אתה מתאר איך השמחה שלך הייתה.
ראשית על זה שיכולת לקיים מצוות הסוכה. נלחמת על זה לקיים את זה.
נתנו לך רק שעות ספורות. רק בערבים. בחרת בערבים כדי לקיים את הלילה הראשון. בערב.
אחר כן היה שמחת תורה.
אתה כותב לי: ספר תורה אין לי. שמתי כסא במרכז של החדר. שמתי שם "חוק לישראל" ורקדתי לכבוד התורה ולכבוד הקב"ה! והיו לי ספרים של צדיקים. בכל הקפה שהקפתי לקחתי ספר שמסמל את ההקפה:
הקפה ראשונה- "אביר יעקב"...(אברהם?)הקפה שניה- עם "קדושת לוי", של רבי לוי יצחק, וכן הלאה "התולדות יעקב"... איך בן אדם יכול- בהתרוממות!
היית בהתרוממות הרוח! איזו התרוממות הרוח. וככה נהגת כל הזמן. התגברת על הכל.
אפשר להסתכל על החיים שלך כספר איוב, מצד אחד. אבל אתה היית עם הרוח, עם הרוח הכביר.
כשהתבוננת בזה וניצלת את זה להתרוממות כל הזמן, כמה שאפשר.
האמת הייתה נר לרגלך. נר לרגלך. האמת לאמיתו.
לפעמים. אפילו שכל כך, הייתה כל כך קרוב אלי, ומתבטל אפילו. אבל אם
היה לך נראה שמשהו בהתנהלות שלי אליך היה לא כראוי – אז לא שתקת!
אבל יחד עם זה האמת הזאת בערה בך והייתה מאמין בלב שלם, שהקב"ה,
שמנהל את עמו במידת הרחמים, ימשיך לנהל במידת הרחמים.
הוא מביא בשם "הקדושת לוי", שעד אברהם אבינו, שאיפה שהתנהגו לא טוב כלפיו- הוא העניש על המקום. מאברהם אבינו. ורק אם מדברים על הבנים שלו! על עצמו- הוא לעתיד לבוא ישלם.
וככה התנהלת כל הזמן. במידת הרחמים.
אוי....
האמת היא שאני צריך להתנצל.
אינני יכול להביע את כל רגשי הלב. מטעמי בריאות. אני מבוגר ואני צריך לשמור...
אבל אתה מבין אותי גור-אריה...
התשובה הזאת. כמה שאנחנו דומים...
תעלה למרום ותעמוד לפני כסא הכבוד ותתבע התביעה כמה שאתה יכול,
שיאמר למשחית הרף.
וכבר ישכון לבטח פה בארצנו הקדושה, ותבוא הגאולה במהרה